כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא[1].
'כי המצוה הזאת' הלכה אדם מישראל שעומד לקרות בתורה כיצד מברך, כך שנו חכמים הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. ומנין שטעונה ברכה לפניה ולאחריה, שכתוב (שם קי"ט) 'ברוך אתה ה'' ואחר כך 'למדני חקיך', הרי ברכה לפניה. ומנין שטעונה ברכה לאחריה, אמר ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן שכתוב אחר השירה 'וזאת הברכה', מששנה להן את התורה ואחר כך בירך הרי ברכה לאחריה...
"קדש הלולים לד', מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם. מכאן אמר ר' עקיבא אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך" (ברכות ל"ה). הוראת הקודש היא שגם בכל הדברים החמריים יבקש האדם את ההנאה הרוחנית הראויה לאדם, ועל כן יותר יתענג, לרומם נפשו האנושית, על הידיעה במעשה ד' שביצירת כל דבר שהוא נהנה ממנו, ממה שיתענג על ההנאה החושית שבו, וראוי שתהי' חודרת ההשקפה הרוחנית על חסדי ד' וחכמתו בעצם היצירה מלבד מה שהדבר נוגע לו בהנאתו בפרטיותו. זהו מה שמתגלה מתחלה בברכה שלפניה. ובברכה שלאחריה באה אחר כך ההכרה בטובת חסד התועלת הנוגע לנפשו, בעמידת קיומו על ידי מוצא פי ד', להמשך מזונו, מלבד הטובה של ההנאה והענג בדבר זה ושל השגתו כפי כחו את נוראות החכמה והחסד שבמעשה ד', המגיעה לו בהשתכלות היצירה. ועל כן אף על פי שעיקר ערכה של ההנאה היא, שהיא מצורפת אל תכלית הקיום, - גם על הנאת הטעימה, הענג המשותף אל הקיום, ראוי לברך, ואסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך... והנה תקנו חכמים בכל הברכות עובר לעשייתן, ולא קודם דקודם, בדוגמת ברכת המזון, כי עיקר ענינה הוא על התועלת הבאה מהאכילה לקיום הגוף, ועל- כן היא עובר לעשיתם, שהתחלת התועלת והעיכול באה אחרי הנאת האכילה, וברכה ראשונה הוקבעה על ההנאה, ומן התורה ההנאה בטלה וטפלה לגבי התועלת.
מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר. ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה.
היינו 'לא שמעו בקולי', היינו 'לא הלכו בה'. אמר רב יהודה אמר רב: שאין מברכין בתורה תחלה.
דהא יש לפרש דמה שלא ברכו היה משום שסברו דלמוד התורה אינה מצוה מצד עצמה כשאר מצוות אלא רק כדי שידעו איך לקיים המצוות... ולכן לא ברכו עליה כיון שהוא רק כדי שיהיה האפשריות לקיים מצוות, ולא עדיף מעשית סוכה שאין מברכין כדאיתא במנחות דף מ"ב. ונענשו על זה משום שתורה היא מצוה ללומדה בעצם לא רק בשביל שמזה ידעו איך לקיים מצוות אחרות, והיא עוד מצוה עדיפא כדאיתא במתני' ריש פאה ותלמוד תורה כנגד כולם...
ברוך אתה ה' למדני חקיך.
שתי הברכות, שלפני הלימוד ושלאחריו, משלימות את ההודאה השלמה - על עצם מציאות התורה בקרבנו, ועל השפע שמביאה התורה לישראל.