דיקטטורה היא שיעור קטן באמונה, במיוחד בערב ראש השנה. אתה פועל על פי הכללים כמו ילד טוב, מתאמץ, משקיע, מזיע, נותן את הנשמה, מנצח, הצדק לכאורה אתך, ובכל זאת, לא תמיד המציאות משתנה. זה קרה לנו לפחות פעמיים בחודשים האחרונים. קודם במשאל מתפקדי הליכוד, שירקנו דם כדי לנצח בו, וראש הממשלה המשיך בשלו, ואחר כך בועידת הליכוד, כשהאמירה של חברי המרכז הייתה נראית לנו כל כך ברורה, וראש הממשלה - בשלו. גם השרשרת המרגשת שלא הזיזה חוליה, שרי הימין שהפנו לנו עורף, והחלטת הממשלה הלא החלטית, שהפכה פתאום להחלטית,
כל אלו, הגבירו עוד את תחושת חוסר האונים. אחרי כל האנרגיות שהשקענו בפעולות ההתנגדות להתנתקות בשנה האחרונה, יש משהו מתסכל, וקצת מעורר רחמים עצמיים, במודעות מטה המאבק המבשרות על שרשרת פעולות נוספות. עוד הפגנת המונים, עוד משמרות מחאה, עוד דוכנים, עוד שבתות הסברה, עוד ביקורי בית, מה עוד תבקשי מאתנו דמוקרטיה?. תמיד הטיפו לנו בשמך, ואיימו עם האצבע שנכבד אותך ונשמור את מצוותיך, והנה אנחנו כמו ילדים טובים, מקפידים על קלה כבחמורה, שומרים באדיקות את מצוותייך, וראש הממשלה שלנו בכלל לא מתייחס, וממשיך לרמוס בדרכו את כל הכללים שלך, שתמיד הסבירו לנו כמה הם קדושים. החודשים האחרונים ממחישים היטב, כמה כוח יש למנהיג, אפילו במשטר דמוקרטי סו קולד, עם בג"ץ וכלי תקשורת, שפעם, כך נדמה לי, קראו להם כלבי השמירה של הדמוקרטיה.
בפתחם של ימי הדין, לרגע נדמה שגם מלך בשר ודם ברצותו מיישב וברצותו עוקר, ועשרות אלפי בני אדם אצלו כחומר ביד היוצר. לרגע זה מבלבל. לרגע נדמה שמי שמחליט מה יקרה לנו בשנה החדשה יושב בחוות השקמים, הספרים פתוחים לפניו, והחותמת בידיים שלו. אבל זהו שלא.
'מלך אביון, בלה ורד שחת, בשאול ובתחת, בלאות בלי נחת, עד מתי ימלוך. מלך אביון תנומה תעופנו, תרדמה תעופפנו, תהו ישופנו, עד מתי ימלוך' (תפילת ראש השנה).