מצות עשה להתודות במקדש על הבכורים בשעה שמביאם, מתחיל וקורא 'הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ וגו' ארמי אובד אבי', עד שיגמור כל הפרשה עד 'אשר נתת לי ה''...

והמצוה הקל"ב היא שצונו לספר טובותיו אשר הטיב לנו והציל אותנו, ומתחיל בענין יעקב אבינו ומסיים בעבודת המצרים וענותם אותנו, ולשבחו על כל זה ולבקש ממנו להתמיד הברכה כשיביא הביכורים, והוא אמרו יתעלה 'וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אובד אבי', ומה שבא אחר זה מן הפרשה כולה. ומצוה זו נקראת 'מקרא ביכורים'.

והמצוה הקל"א היא שצונו להתודות לפניו בהוצאת משפטי המעשרות והתרומות ולהתנקות מהם במאמר גם כן, כמו שאנחנו נקיים מהחזיק בהם בפועל, וזהו הנקרא 'ודוי מעשר'...

אית תניי תני כל המצות שבתורה מעכבות. ואית תניי תני כל המצות שבפרשה מעכבות. רבי אחא בר פפא בעי קומי רבי זעירא אפילו הקדים תפילה של ראש לתפילה של יד. אמר ליה אוף אנא סבר כן.

והמצוה הע"ג היא שצונו להתודות על החטאים והעונות שחטאנו לפני האל יתעלה, ולומר אותם עם התשובה, וזה הוא הודוי. וכונתו שיאמר 'אנא השם חטאתי עויתי פשעתי ועשיתי כך וכך'. ויאריך המאמר ויבקש המחילה בזה הענין לפי צחות לשונו...

...ההוראה הלשונית של חובת הודאה, בבטוי "מודה" ביחוד, משותפת היא להודאה מגזרת תודה, הבאה מתוך הכרת הטובה של המיטיב, ומגזרת התוַדוּת והודאה על האמת. והדברים מתאימים זה לזה. צהלת החיים הראשונה, הפוגשת את האדם בהקיצו משנתו ומוצא הוא לפניו עולם מלא וחדש בכל מלואו וטובו, היא מרימה את אור השכל הפנימי להכיר את אור החיים וזיוו ביסודו, ותחת ההשקפה העכורה החמרית, שהיא מוטבעת בטבע הבשר, מתעלה הרוח להשקפה אלהית צחה, לראות את נשמת אור חי העולמים ביפעת מפעלה. והאדם ברגש תודתו מודה הוא על האמת, ומקיים את עומק אמתתה של ההכרה הרוחנית, ומעיד על כל אור החיים והיש, שהוא נובע כולו ממעין הטוב ומקורו, ממקור חסד עליון, המשפיע שפעת חיים לכל המון עולמים וכל יצוריהם.

הכרת הטוב שחש האדם בהקיצו משנתו אל יום חדש העומד בפתח, מעוררת אותו להתעלות מעל ההשקפה החומרית, ומתוך כך הוא בא לתקן את חטאיו ולתקן את מעשיו, להודות על חטאיו ולהודות על האמת - הן האמת של מעשיו, והן האמת של ההכרה בטוב האלוקי המחיה את העולם.

[1] עי' ברמב"ם הל' מעשר שני ונטע רבעי פי"א.

[2] הל' ביכורים פ"ג ה"י.

[3] עשה קל"ב.

[4] עשה קל"א.

[5] ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ה.

[6] עשה ע"ג.

[7] עולה ראי"ה א', עמ' א'.