כשבוע לאחר משאל מתפקדי הליכוד, צד את עייני סיפור קטן שהתפרסם בתוך כתבה בעיתון 'בשבע'. סופר שם על ראש בית חב"ד באחת מעיירות הצפון שניסה לגייס איש מרכזי בסניף הליכוד המקומי לפעילות נגד תוכנית ההתנתקות. הליכודניק סירב להתגייס, ובתגובה איים עליו החב"דניק שאם לא תהיה התגייסות של הפעילים המקומיים נגד התוכנית, חב"ד תפסיק את פעילות החסד שלה בעיר, (פעילות שכוללת, בין השאר, גם הפעלת בית תמחוי גדול). האיום עשה את שלו, והליכודניק התגייס לפעול נגד תוכנית ההתנתקות. כעת, נשאלת השאלה: נניח שפעילי הליכוד באותה עיירה לא היו מתגייסים לפעול נגד התוכנית, האם הם לא היו זכאים לפעילות החסד של חב"ד? האם ילד רעב שאביו, רחמנא לצלן, תומך בהתנתקות לא זכאי לארוחה חמה?. במילים אחרות, האם מתן חסד מותנה בהחזקת דעה פוליטית מסוימת?!.
לתומי חשבתי שאנו פועלים לקירוב לבבות, ולקירוב יהודים לתורה, ללא כל קשר לדעות פוליטיות. ידועים דבריו של הרב צבי יהודה קוק על דברי המשנה במסכת אבות: "הווי מתלמידיו של אהרון….אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". הרב צבי יהודה היה אומר שלא כתוב שעלינו לאהוב את הבריות כדי לקרבן לתורה אלא עלינו לאהוב את הבריות מצד עצמן, ומתוך כך הם יתקרבו לתורה. אם כך הדברים בקירוב לתורה, על אחת כמה וכמה בתחומים פוליטיים. אנו לא פועלים לקירוב לבבות ולקירוב לתורה רק כדי להרוויח קולות בקלפי. כמובן שנשמח אם כמה שיותר יהודים יחשבו כמונו, ויפעלו נגד תוכניות מדיניות מסוכנות כדוגמת תוכנית ההתנתקות, אבל אהבת אחים וקירוב יהודים לתורה אינם אמצעי למטרות אלקטורליות. אלו ערכים העומדים בפני עצמם, ללא קשר לערך ההתיישבות בכל חלקי הארץ. אם נתחבר לעם רק כדי לחבר אותו לארץ, לא נצליח להתחבר לא לעם ולא לארץ. אחים אנחנו, עם אחד אנחנו, ואנו מתחברים לעם כדי להתחבר. בעזרת ה' נזכה שהתחברות אמת לעם, תוביל גם להתחברות לתורה והתחברות לארץ.