והלוים יחנו סביב למשכן העדת ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל

חניית הלויים סביב למשכן שנזכרה בפסוק נ נשנית בפסוק נג. בטעם הדבר כתב ראב"ע:

והלוים יחנו, טעם ולסביב. , שלא יקרב אל המשכן אחד מעדת בני ישראל וימות, וזה טעם 'ולא יהיה קצף', כעוזא שנגע בארון, ושם כתוב: 'ויחר אף ה' בעוזא' (שמואל ב ו, ז).

לדעת ראב"ע פסוק נ מתאר את העובדה עצמה שמקום חניית הלויים הוא סביב המשכן, ופסוק נג מבאר את טעם הדבר: מדוע הלויים חונים סביב למשכן? כדי ש"לא יהיה קצף על עדת בני ישראל", דהיינו מטרת הלויים היא למנוע מקרה שבו "יקרב אל המשכן מעדת בני ישראל וימות". ראב"ע מוסיף גם דוגמה לכך שהתקרבות שאינה במקומה גוררת חרון אף ה' ומוות.

נמצא, שהקצף המתואר אינו עונש כללי על עדת ישראל אלא על האחד שקרב. מסתבר שזו הסיבה שנקט ראב"ע את הדוגמה של עוזא, שהרי נגיעתו בארון גרמה לכך שהיה חרון אף ה' בו ("ויחר אף ה' "), ושאר העדה לא נפגעה.

אמנם, עדיין הכתוב "ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל" צריך ביאור, כיון שמשמע ממנו לכאורה שהעונש הוא על העדה ולא רק על החוטא.

מוסיף ראב"ע:

וטעם על עדת בני ישראל - , וכן: 'ויקבר בערי גלעד' (שופטים יב, ז), 'עַיִר בן אתנות' (זכריה ט, ט), .

כשהמקרא מציין כלל אין הכוונה בהכרח לכל פרטי הכלל ההוא, אלא יתכן שהכוונה היא לאחד מפרטי הכלל. שתי דוגמאות מציין ראב"ע לעקרון זה:

א. יפתח הגלעדי ודאי לא נקבר ביותר מאשר עיר אחת בגלעד, ואף על פי כן נקט המקרא בלשון: 'ויקבר גלעד'. אלא ברור שכוונת הלשון הכללית היא לאחד מפרטיו של הכלל, דהיינו לאחת מערי גלעד.

ראוי לציין שפירוש זה הוא בניגוד למדרש חז"ל אודות עונשו של יפתח על שמתוך גאוה לא פנה לפנחס שיתיר לו את נדרו, כך כתוב בבראשית רבה פרשה ס: "... פנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו, ויפתח אמר אני ראש קציני ישראל ואני הולך לי אצל פנחס, בין דין לדין אבדה הנערה ההיא... ושניהם נענשו בדמיה של נערה, בכל מקום שהיה הולך בו היה אבר נישול הימנו והיו קוברין אותו שם, הדא הוא דכתיב: , פנחס ניטלה ממנו רוח הקדש... ".

ב. העַיִר שעליו ירכב המשיח הוא בן של אתון אחת, אך המקרא נוקט בלשון כללית 'בן אתנות'.

אף בענייננו, למרות שכתוב בלשון כללית "ולא יהיה קצף ", הכוונה היא על אחד מעדת ישראל.

בשולי הדברים נוסיף: בסוף דבריו שצוטטו לעיל כתב ראב"ע "ורבים כמוהם"; אכן במקומות נוספים בביאוריו למקרא נוקט ראב"ע פרשנות כעין זו, ונציג כמה מהן:

1. "וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת " (בראשית יט, כט).

כותב ראב"ע:

"אשר ישב בהן - , וכן: 'ויקבר בערי גלעד', 'בן אתונות', 'באש ישרפו אותו ואתהן'".

2. "וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ" (ויקרא יא, לג).

כותב ראב"ע:

"אשר יפול מהם אל תוכו - , כמו: 'ויקבר בערי גלעד'".

3. "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם" (ויקרא כ, יד).

כותב ראב"ע:

"ואתהן - , אם היתה אשתו תשרף הבת וכן הפך הדבר".

4. "וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ" (דברים יז, ה).

כותב ראב"ע:

"וסקלתם באבנים - , כמו: 'באש ישרפו אותו ואתהן'".

5. "וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם" (יונה א, ה).

כותב ראב"ע:

"אל ירכתי הספינה - , כמו: 'ויקבר בערי גלעד'".

6. "וַיֹּאמֶר חַגַּי אִם יִגַּע טְמֵא נֶפֶשׁ הֲיִטְמָא וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ יִטְמָא" (חגי ב, יג).

כותב ראב"ע:

"טעם 'בכל אלה' - , כמו: 'בן אתונות', ורבים כמוהו: 'ויקבר בערי גלעד'".

7. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל

כותב ראב"ע: "על פלגי מים - על אחת הפלגים, כמו: 'אל ירכתי הספינה', 'ויקבר בערי גלעד', 'בן אתונות'".