וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר.
דבר אחר 'וידבר ה' אל משה' אשריו של משה שששים רבוא עומדים, והכהנים והלוים והזקנים הכל עומדים שם, ומכולם לא נדבר אלא עם משה.
'וידבר ה' אל משה במדבר סיני' למה במדבר סיני, מכאן שנו חכמים בשלשה דברים ניתנה התורה, באש ובמים ובמדבר באש מנין (שמות י"ט) 'והר סיני עשן כולו וגו'', ובמים מנין שנאמר (שופטים ה) 'גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים' ובמדבר מנין 'וידבר ה' אל משה במדבר סיני'. ולמה ניתנה בשלשה דברים הללו אלא מה אלו חנם לכל באי העולם כך דברי תורה חנם הם, שנאמר (ישעיה נ"ה) 'הוי כל צמא לכו למים' דבר אחר 'וידבר ה' אל משה במדבר סיני' אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה, לכך נאמר 'במדבר סיני'.
דבר אחר 'וידבר ה' אל משה במדבר סיני', עד שלא עמד אהל מועד דבר עמו בסנה, שנאמר (שמות ג') 'ויקרא אליו ה' אלהים מתוך הסנה' ואחר כך (שם י"ב) 'ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר', ודיבר עמו במדין שנאמר (שם ד) 'ויאמר ה' אל משה במדין', ודיבר עמו בסיני שנאמר 'וידבר ה' אל משה במדבר סיני לאמר', וכיון שעמד אהל מועד אמר יפה הוא הצניעות, שנאמר (מיכה ו') 'והצנע לכת עם אלהיך' הרי הוא מדבר עמו באהל מועד.
'וידבר ה' אל משה בהר סיני' זהו שאמר הכתוב (תהלים קמ"ו) 'לא עשה כן לכל גוי' וכן (שם קמ"א) 'וירם קרן לעמו'. משל למלך שנטל אשה ראשונה ולא כתב לה כתובה, גירשה ולא כתב לה גט, כך לשנייה ולשלישית ולא היה כותב להם כתובה ולא גט, אלא מה עשה ראה ענייה יתומה בת אבות ביקש ליטול אותה. אמר לשושבינו אל תנהוג בה כראשונות, זו בת אבות היא צנועה היא, במעשיה וכשרה, וכתוב לה כתובה באי זו שבוע, באי זו שנה, באי זה חדש, בכמה בחדש, באיזו איפרכיא, כשם שכתוב באסתר (אסתר ב') 'ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו'. כך הקב"ה ברא לדור המבול ולא כתב אימתי בראן, העבירן מן העולם ולא כתב אימתי העבירן, אלא (בראשית ז') 'ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה', וכן לדור הפלגה וכן למצרים לא היה כותב אימתי נבראו ואימתי מתו, אלא כיון שעמדו ישראל אמר הקב"ה למשה איני נוהג באלו כאותן הראשונים, אלו בני אבות הם, בני אברהם יצחק ויעקב, לך כתוב להם באיזה חדש, בכמה בחדש, ובאיזו שנה, באיזו איפרכיא, ובאיזה עיר רוממתי קרנם ונתתי להם תלוי ראש, לכך נאמר 'וידבר ה' אל משה במדבר סיני' הרי איפרכיא, 'באהל מועד' הרי מדינה, 'בשנה השנית' זו שנה, 'בחדש השני' זה החדש, 'באחד לחדש' בכמה בחדש, הרי נכתבה אופטיאה, למה 'שאו את ראש כל עדת בני ישראל', לקיים מה שנאמר (תהלים קמ"ז) 'לא עשה כן לכל גוי' ומה עשה 'וירם קרן לעמו'.
וכאשר אתה מעיין מה ענינו של משה אל התורה, תמצא כי מדרגת משה שהוא אומר 'מה אני שתנתן התורה שהיא השכל הפשוט על ידי', ובשביל שהיה ממעט עצמו הוא ראוי אל התורה שהיא שכל פשוט, וכמו שאמר 'הואיל ומעטת עצמך תקרא על שמך', כי מצד הזה יש למשה יחוס אל התורה וזה כי לא היה הקטרוג רק מה התיחסות יש בתחתונים אל התורה שהיא השכל הפשוט אבל התחתונים אין בהם פשיטות גמור, אבל משה מפני הענוה עד שאמר 'מה אני', הרי אינו מייחד עצמו כלל וזה ענין הענוה. כי המתגאה הוא הפך הענוה שהמתגאה הוא שמייחד עצמו בחשיבות ובמעלה ואיש כזה אין לו מעלת הפשיטות כלל, אבל מי שיש בו הענוה עד שאינו מחשיב עצמו לדבר כלל הרי הוא פשוט לגמרי שאינו מיוחד בדבר מה, וזה שהוא ראוי ומיוחד אל התורה שהיא שכל פשוט. וכבר בארנו בחבור גבורת ה' ענין הפשיטות שהוא במדת הענוה והם דברים ברורים מאד מאד עד שאין ספק בהם למי שמבין דברי חכמים וחידותם.
אלא כל דיבור ודיבור מן התורה יש בהן חכמות ופלאים למי שמבין אותם ולא הושג תכלית חכמתם, 'ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים', ואין לאיש אלא להלך בעקבות דוד משיח לאלהי יעקב שהתפלל 'גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך' (תהלים קי"ט).