חירות אמיתית - לפסח

חירות אמיתית (המשך)

...כאשר מבואר בגדר הקדושה שאינו אמצעי כי אם תכליתי...

כשנשאל הרב בראשית עריכת המאמר, מה גדר הקודש, והתשובה היתה, המתגלה מתוך התורה, שהוא הרצון העליון. והרגשתי, שרבנו לא נתן כל גדר לקודש, לעומק מהותו, קודש הקדשים, כי אם הקודש המתגלה בקדושה.

ואמר רב חסדא בר בי רב דלא נפישא ליה ריפתא לא ליכול ירקא משום דגריר. ואמר רב חסדא אנא לא בעניותי אכלי ירקא ולא בעתירותי אכלי ירקא בעניותי משום דגריר...

תרגום: אמר רב חסדא תלמיד שאין לו הרבה פת, לא יאכל ירק שגורר (מעורר את התיאבון). אמר רב חסדא, אני לא בעניותי אכלתי ירק ולא בעשירותי אכלתי ירק, בעניותי משום שגורר (מעורר תיאבון)...

אך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, וכמזבח... ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה, וכל כך יתרון היה להם בזה, עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם ז"ל במדרש כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש.

ההתחלקות היא אמנם מוכרחת, לבל ישכח האדם בהיותו מתעלה ומתקדש, שאמנם יש ויש גם בו בעצמו מצבים כאלה, שמצדם לא יוכל בכל עת לעלות אל הקודש, למעלה הרוממה של אכילת השבע.

מתחיל בגנות ומסיים בשבח.

מאי בגנות, רב אמר "מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו", ושמואל אמר "עבדים היינו".

מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שנאמר (דברים ט"ז) 'למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך'. 'ימי חייך', הימים. 'כל ימי חייך', הלילות. וחכמים אומרים, 'ימי חייך', העולם הזה. 'כל ימי חייך', להביא לימות המשיח.