דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה.

תני ר' ישמעאל משל למלך שהיה לו פרדס והיה בו בִּכּוּרוֹת נאות, והושיב בו המלך שומרים אחד חיגר ואחד סומא, ואמר להן הזהרו על בכורות הנאות האלו. לימים אמר חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס. אמר לו סומא הבא ונאכל. אמר לו חיגר וכי יכולני להלך?! אמר סומא וכי רואה אני?! רכב חיגר על גבי סומא ואכלו את הבכורות, והלכו וישבו להם איש במקומו. לימים נכנס המלך באותו פרדס, אמר להן היכן הם הבכורות הנאות, אמר לו סומא אדוני המלך, וכי רואה אני. אמר לו חיגר אדוני המלך, וכי יכול אני להלוך. אותו המלך שהיה פיקח מה עשה להן, הרכיב חיגר על גבי סומא והתחילו מהלכין. אמר להן כך עשיתם ואכלתם את הבכורות. כך לעתיד לבוא הקב"ה אומר לנפש מפני מה חטאת לפני, אמר לפניו רבון העולמים אני לא חטאתי הגוף הוא שחטא, משעה שיצאתי ממנו כצפור טהורה פורחת באויר אני, מה חטאתי לפניך. אומר לגוף מפני מה חטאת לפני, אמר לפניו רבון העולמים אני לא חטאתי נשמה היא שחטאה, משעה שיצתה ממני כאבן שהושלך על גבי קרקע אני נשלך, שמא חטאתי לפניך. מה הקב"ה עושה להן, מביא נשמה וזורקה בגוף ודן שניהם כאחד, שנאמר (תהלים נ') 'יקרא אל השמים מעל וגו'', 'יקרא אל השמים מעל' להביא את הנשמה, 'ואל הארץ' להביא את הגוף 'לדין עמו'.

כי בעולם הזה נקרא האדם מהלך, שהוא נעתק ממדריגה למדריגה כמו שכתוב (זכריה ג', ז') 'ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה', כי המלאך נקרא עומד כי הוא עומד במדריגה אחת, אבל האדם נקרא מהלך. וכן לעולם הבא נקרא גם האדם יושב כאמרו רבותינו ז"ל (ברכות י"ז ע"א) צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם, ויושבים דוגמת העומד כי הוא יושב במנוחה וכבר קנה כל שלימותו.

ויתיצבו בתחתית ההר - מלמד שכפה עליהן הר כגיגית. פירוש, שהראה להם כבוד ה' בהקיץ ובהתגלות נפלאה עד כי ממש בטלה בחירתם הטבעיי.

ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.

תני ר' חייא משל לכהן שהיה לו שתי נשים, אחת בת כהן ואחת בת ישראל ומסר, להן עיסה של תרומה וטמאוה. אמר להן מי טמא את העיסה, זו אומרת זו טמאתו, וזו אומרת זו טמאתו. מה עשה הכהן, הניח לבת ישראל והתחיל מדיין עם הכהנת אמרה לו אדוני כהן מפני מה אתה מניח את בת ישראל ומדיין עמי והלא לשנינו מסרתה כאחת. אמר לה זו בת ישראל ואינה למודה מבית אביה, אבל את בת כהנת ואת למודה מבית אביך לפיכך אני מניח את בת ישראל ומדיין עמך. כך לעתיד לבוא הנפש והגוף עומדין בדין, מה הקב"ה עושה מניח הגוף ומדיין עם הנשמה, והיא אומרת לפניו רבון העולמים שנינו כאחת חטאנו, מפני מה אתה מניח את הגוף ומדיין עמי, אמר לה הגוף מן התחתונים הוא, ממקום שהן חוטאין, אבל את מן העליונים, ממקום שאין חוטאין לפני, לפיכך אני מניח את הגוף ומדיין עמך.


[1] ויקרא ד', ב'.

[2] ויקרא רבה פרשה ד', ה'.

[3] ויקרא תרמ"ז.

[4] פסחים ב' ע"ב ועוד מקומות.

[5] תנחומא, קדושים ח'.

[6] ויקרא י"ח, ד'.

[7] שמות י"ט, י"ז.

[8] ברכות י' ע"א.

[9] זכריה ג', ז'.

[10] אדיר במרום עמ' ער"ה: "וכדי שתבין זה הדבר היטב אפרש לך ענין החכמה והידיעה מה היא. הנשמה היא שכל שטבעה להשכיל. והענין הוא, כי אין יש דבר בכל הבריאה שאין חלק בנשמה כנגדה, וצריך שיהיה קשר בין חלקי הנשמה לבריאה. וזה כי הנשמה היא רואה הדברים ומצטיירים הדברים בעצמה, והוא כי בהשכילה על דבר א', הנה הדבר ההוא ודאי הוא נשרש בה כבר כמ"ש. רק שעד שלא ראתה אותו ונצטיירה בצורתה, אין השורש ההוא שלם בה. וכשראתה אותו אז מצטיירת בה הצורה ההיא ממש, היינו באותו הכח שבה, שהוא שורש לדבר ההוא. ואז נקרא שהיא חושבת בדבר ההוא ויודעת אותו, להיותו מצויר בה. וזה כי הפרטים הם חלקי הכלל, והנשמה בה מושרש הכל, הכלל והפרט".