העשיר והעני בחבור אחד - לפרשת משפטים

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך.

אמר ריש לקיש הקובע זמן לחבירו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן, ולואי שיפרע בזמנו. אביי ורבא דאמרי תרוייהו עביד איניש דפרע בגו זימניה, זימנין דמתרמו ליה זוזי אמר איזיל איפרעיה כי היכי דלא ליטרדן (עשוי אדם לפרוע תוך זמנו, פעמים שמזדמנות לו מעות, אמר, אלך ואפרע, כדי שלא יטרידני).

המצוה התשיעית היא, לחון את העניים, ולתת להם טרף. שכתוב, 'נעשה באדם בצלמנו כדמותנו'. נעשה אדם הוא בשיתוף, כולל זכר ונקבה. בצלמנו, עשירים. כדמותנו, העניים.

כי מצד הזכר הם העשירים. ומצד הנקבה הם העניים. וכמו שהם בחיבור אחד, וחסים זה על זה, ונותנים זה לזה, וגומלים לו חסד. כך האדם למטה צריך להיות, העשיר והעני בחבור אחד, ויתנו צדקה זה לזה ויגמלו חסד וילוו זה לזה.

דבר אחר, 'לא תהיה לו כנושה' הדא הוא דכתיב (שם קי"ב) 'טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט' בא וראה כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה, היום לוה מן הלילה והלילה מן היום ואינן דנין זה עם זה כבריות שנאמר (שם י"ט) 'יום ליום יביע אומר'. הלבנה לוה מן הכוכבים והכוכבים מן הלבנה וכשהקב"ה רוצה אינם יוצאים שנאמר (איוב ט') 'האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום'. האור לוה מן השמש והשמש מן האור שנאמר (חבקוק ג') 'שמש ירח עמד זבולה'. החכמה לוה מן הבינה והבינה מן החכמה שנאמר (משלי ז') 'אמור לחכמה אחותי את'. השמים לוין מן הארץ והארץ מהשמים שנאמר (דברים כ"ח) 'יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים'. החסד לוה מן הצדקה והצדקה מן החסד שנאמר (משלי כ"א) 'רודף צדקה וחסד'. התורה לוה מן המצות והמצות מן התורה שנאמר (שם ז') 'שמור מצותי'. בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה ועושים שלום זה עם זה בלא דברים...

מאי דכתיב 'ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים', 'נועם' אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה, 'חובלים' אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה.

רבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה כי היכי דלא נטרדיה.

שתי השקפות העולם, משפיעות על היחס לסביבה ועל היחס להלואה, כפי שבא הדבר לידי ביטוי הלכתי במחלוקתם לגבי זמן הפירעון.