הבן של אבא שלו - לפרשת ויחי

ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים.

'ויקרא לבנו ליוסף', אמר ר' יצחק, וכי שאר השבטים אינם בניו, אלא אמר ר' אבא, יוסף היה בנו יותר מכולם. כי למדנו בשעה שאשת פוטיפר הפצירה ביוסף, מה כתוב, 'ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית'. מקרא זה כך היה צריך לומר, 'ואין איש בבית' מהו מאנשי הבית. אלא לכלול דמותו של יעקב שהיתה שם ונמצא שם. ומשום זה כתוב 'מאנשי הבית' אשר איש אחר היה שם, כיון שנשא יוסף את עיניו וראה דמות אביו נתיישב בדעתו וחזר לאחוריו.

בוא וראה מה כתוב, 'וימאן ויאמר אל אשת אדוניו וגו''. אמר לו הקב"ה אתה אומר 'וימאן ויאמר', חייך 'וימאן ויאמר' אחר יבא לברך לבניך, ויתברכו בו, וזה שכתוב, 'וימאן אביו ויאמר ידעתי וגו''.

כיון שאמר 'ידעתי בני', למה אמר 'ידעתי' אחר, אלא אמר, 'ידעתי בני', בזמן שקיימת בגופך שאתה בני, בעת שראית דמותי, ושבת אל הברית שלך... ומשום זה כתוב כאן 'ויקרא לבנו ליוסף', לבנו ליוסף ממש.

דבר אחר, 'ויקרא לבנו ליוסף', שבצורה אחת היו נראים, שכל מי שראה ליוסף היה מעיד שבנו של יעקב הוא. רבי יוסי אמר, לגמרי הוא כך. שקראו בנו, ועוד, כי יוסף זן לו ולבניו בזקנותו, ומשום זה, הוא בנו ממש יותר מכולם.

ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל.

ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד אשר דבר אתו אלהים. ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק.

ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק. ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק. וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו. ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע. וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא.