'טוב נקלה' זה יעקב, שהשפיל את רוחו לפני עשו, כדי שלאחר כך יהיה עשו עבד לו, וישלוט עליו, ויתקיים בו 'יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וגו'. ועתה עוד לא היה זמנו כלל שיעקב ישלוט עליו, ומשום שיעקב הניח אותו אל אחרית הימים על כן היה עתה נקלה. ולאחר כך באחרית הימים, אותו שהיה 'מתכבד', יהיה אז 'עבד לו', אותו שיהיה אז 'חסר לחם', דהיינו עשו, יהיה עבד לאותו שנתנו לו רוב דגן ותירוש, דהיינו יעקב.
בוא וראה, על כן, משום שידע יעקב, שהוא צריך לו עתה, הפך לפניו לנקלה, ויותר חכמה וערמה עשה בזה, מכל מה שעשה מעולם נגד עשו, ואלו הרגיש עשו בחכמה זו, היה הורג את עצמו שלא יבא לזה. אבל יעקב עשה את הכל בחכמה. ועליו אמרה חנה, 'ה' יחתו מריבו וגו', ויתן עוז למלכו'.
אף כאן שכתוב, 'ויהי לי שור וחמור', היינו לאמור לו: אל תשים לבך ורצונך לברכה ההיא שברכני אבי, לחשוב שנתקיימה בי, הוא ברך אותי, 'הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך', משום זה אומר לך, 'עבדך יעקב לאדוני לעשו'. הוא ברך אותי 'ברוב דגן ותירוש', הרי לא נתקיים בי, כי לא אצרתי אותם, אלא 'ויהי לי שור וחמור צאן ועבד', רועה צאן בשדה. הוא ברך אותי 'מטל שמים ומשמני הארץ', הרי לא נתקיים בי, רק 'עם לבן גרתי', כגר, שלא היה לי שום בית, כל שכן 'משמני ארץ', שלא נתקיימה בי, שלא היתה לי שום ארץ, רק עם לבן גרתי, וכל זה אמר, שלא יסתכל ביעקב לקנאותו על הברכות, ויקטרג עליו.
'יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלי לאטי וגו''. אמר ר' אלעזר, היינו שאמרנו מכבר, שיעקב לא רצה עתה לקבל (אלו) הברכות הראשונות שברכו אביו, ועוד לא נתקיימה בו אפילו אחת מהן, משום שדחה אותן לאחרית הימים, שתוצרכנה אז לבניו (להשתמש בהן) כנגד כל אומות העולם.
'ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני'. ר' יהודה פתח ואמר, 'מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו''. מקרא זה בארוהו ולמדנו. אבל, 'מי זאת הנשקפה' אלו הם ישראל, בזמן שהקב"ה יקים אותם ויוציאם מן הגלות אז יפתח להם פתח אור דק מדק וקטן מאד. ואחר כך יפתח להם פתח אחר מעט גדול ממנו, עד שהקב"ה יפתח להם את השערים העליונים הפתוחים לארבע רוחות העולם.
וכן כל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, הכל כן הוא, ולא בפעם אחת. בדומה לאדם הנתון בחושך, ותמיד בחשך היה משכנו, שבעת שרוצים להאיר לו, צריכים לפתוח לו תחילה אור קטן כפתחו של מחט, ואחר כך מעט גדול ממנו, וכן בכל פעם יותר, עד שמאירים לו כל האור כראוי.
כך הם ישראל, כמו שאמרנו, 'מעט מעט אגרשנו מפניך וגו''. וכן כל מי שבאה לו רפואה, אינה באה בשעה אחת, אלא שבאה מעט מעט עד שמתרפא. אבל לעשו אינו כן, אלא בבת אחת האיר לו, ונאבד ממנו מעט מעט עד שיתחזקו ישראל, ויכריתו אותו מכל העולם הזה ומהעולם הבא. ומשום שהאיר לו בתחילה בפעם אחת, היה לו כליון מכל, אבל ישראל האור שלהם הולך ואור מעט מעט, עד שיתחזקו, ויאר להם הקב"ה לעולם.
בוא וראה, אחר שמת יצחק, ועשו נפרד אל הצד שלו, מה כתוב, 'ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנתיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו'. כי הניח ליעקב את הקרן ואת הריוח, הניח לו את שעבוד מצרים שהוא הקרן, וגם את הריוח משעבוד מצרים שהוא ירושת הארץ, ומכר לו חלקו שבמערת המכפלה, והלך לו מן הארץ ומן האמונה, ומחלקו, שהלך לו ונסתלק מכל.
'מפני יעקב אחיו', מפני שטר חוב של גזירת 'כי גר יהיה זרעך' המוטל על זרעו של יצחק. אמר אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר.
'לפני מלך מלך בישראל', משום שאלו המדרגות העומדות בבתי שער למטה, דהיינו המדרגות של עשו, הן קודמות להשתלם, ומשום זה אמר יעקב, 'יעבר נא אדני לפני עבדו', משום שמדרגותיו של עשו הן קודמות להכנס ולהשתלם, כי מתחלה מתתקנות המדרגות הנמוכות ואחר כך המדרגות הגבוהות. ומשום זה, 'לפני מלך מלך לבני ישראל'. כי עד עתה עוד לא הגיע הזמן של מלכות שמים לשלוט ולהתאחד בבני ישראל, ומשום זה אמר 'יעבר נא אדני לפני עבדו'.