'ואברהם זקן וה' ברך את אברהם', אברהם היה מברך את הכל שנאמר 'ונברכו בך', מי ברך את אברהם, הקב"ה מברכו 'וה' ברך את אברהם בכל'.
משה ניסן של ישראל דכתיב (דברים ל"ד) 'לכל האותות והמופתים אשר עשה משה', ומי הוא ניסו של משה, הקב"ה שנאמר (שמות י"ז) 'ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי'.
דוד רוען של ישראל שנאמר (דברי הימים א' י"א) 'אתה תרעה את עמי ישראל', מי הוא רועה של דוד, הקב"ה שנאמר (תהלים כ"ג) 'ה' רועי לא אחסר'.
ירושלים אורו של עולם שנאמר (ישעיה ס') 'והלכו גוים לאורך', ומי הוא אורה של ירושלים, הקב"ה דכתיב 'והיה לך ה' לאור עולם'.
בכל המערכות המחולקות של המציאות החמרי והרוחני, הקודש והחול, הננו מוצאים את היחש המקשר אחת לחברתה על ידי איזה אמצעי שמחברם על ידי הוייתו המשותפת שיש בו ממין העליון וממין התחתון, מהימין ומהשמאל, מהרוחניות והחומריות, מהקודש והחול. הנחה מוסכמת זאת מתאמתת על פי עמקי גנזי תורה ומתבארת על ידי חכמת החיפוש והנסיון בכל צד ופנה שאנחנו פונים, בכל מרחב המציאות כולו, ובכל שדרותיו השונות (עיין עץ חיים היכל אבי"ע שער ראשון פ"א).
הנה יש מאציל ונאצל, והנאצל יש בו ד' יסודות אש רוח מים עפר... שהם הם ד' בחינות שבאדם: א' אדם הפנימי שהוא הרוחניות הנקרא נרנח"י. ב' הוא הגוף. ג' הוא המלבושים שעל גבי הגוף. ד' הוא הבית שיושב בתוכו האדם וגופו ומלבושו, וכל בחינות אלו כלולות מד' בחינות... אמנם בכל אלו הד' בחינות הפרטיות יש בחינה א' כוללת כולם והיא ממוצעת בין בחינה ובחינה הכוללת שתיהן. דוגמא מה שכתבו חכמי הטבע, כי בין הדומם והצומח הוא הקורא"לי הנקרא אלמוגים, ובין הצומח והחי הוא אדני השדה הנזכר במסכת כלאים שהוא כמין כלב גדל בקרקע וטבורו נשרש בקרקע ויונק משם וכשחותכין הטבור שלו מת, ובין החי והמדבר הוא הקוף.
וביאור הדבר כי הנה בהכרח הוא שתהיה מדרגה אמצעי בין המאציל אל הנאצל, כי יש הרחק ביניהן כרחוק השמים מן הארץ, ואיך יאיר זה בזה ואיך יברא זה את זה שהם ב' קצוות אם לא היה דבר ממוצע ביניהן ומחברם, ויהיה בחינה קרובה אל המאציל וקרובה אל הנאצל...