ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו. אמר רב פפא לדידי חשדן ולא הוה בי (בי חשדו ולא היה בי).
ואמר רב פפא האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא עובר משום בל תשחית. ולאו מילתא היא בל תשחית דגופא עדיף.
ורב פפא לטובת עצמו אמרה שהוא היה עושה שכר... דאמר ר' פפא אי לאו דעבדי שיכרא לא איעתרו (שאמר ר' פפא אם לא הייתי עושה שכר לא הייתי מתעשר).
ואני אומר על פירושו (של המהרש"א) ולאו מילתא היא דמאי יענה על ר' חסדא (מאי נוגע בדבר היה) דהאי "ולאו מילתא היא" שב גם כן על דבריו, ואולי דלזה כוון ר' פפא לעיל (קי"ח ב') באומרו לדידי חשדן ולא הוה בי, כי יש שהיה חושדין אותו כפירוש המהרש"א.
אמר רב פפא והאידנא איערבי בהו כותאי. ולא היא. איתתא הוא דבעא מינייהו ולא יהבו ליה.
תרגום: אמר ר' פפא, ועתה התערבו בהם הכותים. ולא היא, אישה ביקש מהם ולא נתנו לו.
איתתא בעא מינייהו - כותיים לא נתערבו בהם, אבל הקול יצא על ידי ששאל כותי אחד אשה מהם אבל הם לא נתנו לו. ויש אומרים רב פפא בעא מנייהו איתתא ולא יהבי ליה, לכך היה מוציא עליהם שמץ פסול וקשה בעיני לומר כן.
איתתא בעא מינייהו ולא יהבו ליה - ולכך הוציא עליהם לעז ויש מפרשים דקאי אדרב פפא, ולא נהירא דח"ו שיעלה בדעתו של אותו צדיק להוציא לעז עליהם שלא כדין.
תנו רבנן הביאו לפניו שמן והדס. בית שמאי אומרים מברך על השמן ואחר כך מברך על ההדס, ובית הלל אומרים מברך על ההדס ואחר כך מברך על השמן. אמר רבן גמליאל אני אכריע, שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו, הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו. אמר רבי יוחנן הלכה כדברי המכריע. רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב איקא אייתו לקמייהו שמן והדס. שקל רב פפא בריך אהדס ברישא והדר בריך אשמן. אמר ליה לא סבר לה מר הלכה כדברי המכריע, אמר ליה הכי אמר רבא הלכה כבית הלל. ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד.
ולא היא - לא אמר רבא הלכתא כבית הלל, אלא רב פפא אכסיף לפי שטעה, והשמיט עצמו בכך.
... אנו למדים בכל יום בישיבה דף גמרא פשוט אחר התפלה, ובע"ה הנני מעיר לפעמים דרך למודנו והיום דברתי בסוגיא ד"כיצד מברכים" במחלוקת שמן והדס "ורב פפא לאשתמוטי נפשיה", דמרפסא איגרא. דהכי פירושה: הכרעת רבן גמליאל היא רק אם באמת סך הוא עם השמן, שאז השמן יש בו שתי פעולות הנאיות, ריח וסיכה, ובהדס רק אחד, אז מנצח הרבוי את הקדימה של ברכות פרטיות, כמו ברכת "עצי-בשמים" נגד "מיני בשמים" דשמן, וזאת היא הכרעה, דאי לאו הכי הרי היא ממש כחד צד דהיינו בית-שמאי ורב פפא לא רצה לסוך, אף על פי שהיה מנהגם לסוך כנראה חשש להא דתלמיד-חכם "לא יצא כשהוא מבושם", אבל לא רצה מצד אחד להחזיק עצמו לתלמיד-חכם בפניהם ומצד השני שלא להעליבם על מה שהם סכים, ואמר: הלכה כבית-הלל, ובאמת בכהאי-גונא הלכה כבית-הלל, שגם המכריע יודה בשלא סך, אבל לא אמר בלשון ברור כדי לאשתמוטי, שלא לפגום במדת הענוה ורגשי דרך ארץ של כבוד-הבריות.
ומה שהביא ראיה מסנהדרין נראה שיש לדחות, דדילמא רב פפא נושא ונותן להתעשר הוה וכיון שכן לא הוי תורתו אומנותו ולא מיפטר מכרגא (ואינו נפטר ממס).
תמוה מאד וכי ר' פפא יבטל מתורה בשביל להתעשר.
ואיכא דאמרי ארמית ממש, ומשום מעשה דרב פפא. דרב פפא אזל לגבי ארמית. הוציאה לו מטה אמרה לו שב. אמר לה איני יושב עד שתגביהי את המטה. הגביהה את המטה ומצאו שם תינוק מת. מכאן אמרו חכמים אסור לישב על מטת ארמית.
ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בי דינא דרבא. אמרה ליה בת רב חסדא ידענא בה דחשודה אשבועה. אפכה רבא לשבועה אשכנגדה. זימנין הוו יתבי קמיה רב פפא ורב אדא בר מתנא, אייתו ההוא שטרא גביה. אמר ליה רב פפא ידענא ביה דשטרא פריעא הוא, אמר ליה איכא איניש אחרינא בהדיה דמר אמר ליה לא, אמר ליה אף על גב דאיכא מר עד אחד לאו כלום הוא, אמר ליה רב אדא בר מתנא ולא יהא רב פפא כבת רב חסדא, בת רב חסדא קים לי בגווה מר לא קים לי בגוויה.
תרגום: אישה אחת התחייבה שבועה בבית דינו של רבא, אמרה לו בת ר' חסדא (אשתו של רבא), יודעת אני בה שחשודה על השבועה. הפך רבא את חובת השבועה על הצד שכנגדה. פעם אחת ישבו לפניו ר' פפא ור' אדא בר מתנא, הביאו שטר אחד לרבא. אמר לו ר' פפא, יודע אני בו ששטר פרוע הוא. אמר לו, האם יש אדם נוסף איתך (להעיד על כך)? אמר לו, לא. אמר לו, אף על פי שאתה אומר זאת, עד אחד אינו כלום. אמר לו ר' אדא בר מתנא, ולא יהא ר' פפא (נאמן) כבת ר' חסדא. אמר לו, בת ר' חסדא מוחזק אני בה שאומרת אמת, בר' פפא אינני מוחזק.
אמר רב פפא אפילו כי הא מילתא לימא איניש ולא נשתוק קמיה רביה, משום שנאמר 'אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה'.
והיינו דאמרו ליה לרב פפא מה שמך? אמר ליה ר' פפא. ושאלו והא כתיב (משלי כ"ז) 'יהללך זר ולא פיך', ואמרו והא אין זר פיך.
והאמן בה' ויחשבה לו צדקה.
ויחשבה - ג' במסורת. הכא 'ויחשבה לו צדקה'. ואידך 'ויחשבה לזונה' גבי תמר (בראשית ל"ח, ט"ו). 'ויחשבה עלי לשכורה' גבי חנה (שמואל א' א', י"ג). היינו דאמר ר' יוסי (שבת קי"ח, ב') יהא חלקי עם מי שחושדין אותו ואין בו, שהרי תמר בשביל שחשדה יהודה זכתה ויצאו ממנה פרץ וזרח שיצאו מהם מלכים ונביאים. וחנה בשביל שחשדה עלי זכתה ויצא ממנה שמואל. וזהו בשביל שנחשדו לזונה ולשכורה נחשב להן לצדקה. אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
ר' פפא, בגלל אורח חייו ובגלל החשדות נגדו, זכה לעשרה בנים תלמידי חכמים, וזהו הלקח שעלינו לדעת בלימוד התורה.