שבוע מתוח במיוחד עבר על ירוחם. ביום שלישי הקרוב עתיד להתקיים הסיבוב השני בבחירות לראשות המועצה בין ראש המועצה המכהן מוטי אביצרור, לבין קודמו בתפקיד, ברוך אלמקייס (שהודח מראשות המועצה בשנת 91, לאחר דו"ח חמור של משרד הפנים בו הוא הואשם במנהל לא תקין). לאחר שבבחירות הקודמות גרף אביצרור 65% מהקולות, התנהל הפעם קרב צמוד בין השניים. בסיבוב הראשון זכה אביצרור ב37.9- אחוזים מהקולות, ואלמקייס ב36.7- אחוזים.
רק 67 קולות חסרו לאביצרור כדי להשיג ארבעים אחוז מהקולות, וחמש שנים נוספות בראשות המועצה. ההסבר המרכזי שסיפקו אנשיו לכישלון בסיבוב הראשון, היה אחוזי ההצבעה הנמוכים של אנשי המחנה שלהם. 'אחוזי הצבעה נמוכים' זו הגדרה יחסית לחלוטין, כשמדובר בעיירת פיתוח. למעלה משבעים אחוזי הצבעה היו בירוחם, לעומת 26% בתל אביב למשל. גם בדימונה ובמצפה רמון שכנותיה של ירוחם, נרשמו אחוזי הצבעה גבוהים, הרבה מעל אחוז ההצבעה הארצי שעמד על 45% בלבד.
בחירות מקומיות בעיירת פיתוח חשובות לתושבים יותר מהבחירות הכלליות לכנסת ולראשות הממשלה. הרשות המקומית היא המעסיקה מספר אחת בדרך כלל ביישובים אלו, שאחוזי האבטלה בהם גבוהים במיוחד, מה שמביא לכך שהשיקול מספר אחת בבחירת המועמד הוא פעמים רבות 'האם תהיה לי עבודה או לא', או במילים אחרות פרנסה. במקום קטן כמו ירוחם ( 6200 בעלי זכות בחירה), כשהמועמדים גם מוכרים לכולם באופן אישי ומשפחתי, המאבק מורגש חזק באוויר, משפיע מאוד על מצב הרוח, ומהווה את שיחת היום בתור לסופרמרקט, בגן הציבורי, ובבתי הכנסת. ביום שלישי שעבר המתנתי בדריכות יחד עם רבים מתושבי היישוב לתוצאות הבחירות. עד שתיים וחצי לפנות בוקר הסתובבנו בציפייה מתוחה, עד שהגיעו התוצאות מהקלפי האחרונה.
כשהאזנתי לרדיו בבוקר שלמחרת, הרגשתי שאני נמצא במדינה אחרת. השדרנים והכתבים דיווחו על שעמום מוחלט וחוסר עניין בבחירות. ב'מילה האחרונה' בגל"צ, התפללה עירית לינור שחבריה החדשים של עיריית תל אביב ידאגו לנקות את צואת הכלבים מהמדרכות שעל יד ביתה, ובעיתונים קוננו מבקרי הטלוויזיה על הסבל הרב שנגרם להם מסיקור הבחירות המקומיות בערוצי הטלוויזיה השונים. כלי התקשורת שיקפו היטב את האדישות המוחלטת של מדינת תל אביב מהבחירות המקומיות. כהרגלם, הם התעלמו כמעט לחלוטין מתושבי ישראל השניה שהבחירות המקומיות היו הנושא שהעסיק אותם ביותר, בשבועות האחרונים.