כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.
ר' שמעון אומר קרא הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים את כסא מלכותו ואמר להם הקב"ה באו ונרד ונבלל את שבעים גוים ואת שבעים לשונות, ומניין שאמר להם, שנאמר 'הבה נרדה', הבה ארדה אין כתיב כאן אלא 'הבה נרדה', והפילו גורלות ביניהם, שנאמר 'בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם', ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל זרעו, שנאמר 'כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו', אמר הקב"ה חבל וגורל שנפל עלי שרתה נפשי בו שנאמר 'חבלים נפלו לי בנעימים'.
האחין שחלקו ועשו ביניהם גורל כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולן בהנייה שנעשית להם ששמעו זה מזה לדבר שהסכימו עליו גמר כל אחד מהן ומקנה לחבירו.
הגורל אינו קונה כי אם לברר החלקים אבל אם החזיקה אחת מהן בחלקה אז נתקיימה החלוקה.
ונראה בביאור מחלוקת הרמב"ם והרא"ש, דהרא"ש לשיטתו שאין הגורל עושה קנין, והיינו משום שחלוקת שותפין הוא מתורת מקח וממכר שכל אחד מהם הוא מוכר ולוקח, ועל כן לא שייך לומר שהגורל עושה קנין בחלוקת שותפין, כיון שחלוקת שותפין הוא מתורת מקח וממכר, ובהלכות מקח וממכר הלא לא שייך קנין גורל...
אמנם הרמב"ם לשיטתו דחלוקת שותפין הוא לא מתורת מקח וממכר שכל אחד מהם הוא מוכר ולוקח, אלא שחלוקת שותפין הוא רק מעשה חלוקה והקנין הוא על אופן החלוקה, ועל כן יש קנין מחודש בחלוקת שותפין והוא קנין גורל, וזה הוי קנין רק על מעשה החלוקה דבאופן זה הם חולקים.
האחין שחלקו כלקוחות הן ומחזירין זה לזה חלקו ביובל, לא תבטל חלוקתן מכמות שהיתה.
ומפני זה חלק יהושע ובית דינו כל ארץ ישראל לשבטים אף על פי שלא נכבשה, כדי שלא יהיה כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו.
ראויה היא האנושיות שתתאחד כולה למשפחה אחת, וחדלו אז כל התגרות וכל המדות הרעות היוצאות מחילוקי עמים וגבולותיהם. אבל העולם צריך להעידון התמציתי, שהאנושיות משתכללת על ידו בעושר הצביונים המיוחדים של כל אומה. וזה החסרון תשלים כנסת ישראל, שתכונתה היא כמין אוצר רוחות גדול הכולל בקרבו כל כשרון וכל נטית רוח עליונה. ובמילואה הגמור של כנסת ישראל יהיה שמור בעולם, ביחוד על ידי קישורה עם כל העולם כולו, כל הטוב שיוצא מפלוגת עממים, ושוב לא ימצא כל צורך בהתפלגות הממשית, והיו כל העמים הכלליים חטיבה אחת, ועל גביהם בתור אוצר קדוש, ממלכת כהנים וגוי קדוש, סגולה מכל העמים, כאשר דבר ד'.