יהודה ברבי נחמן פתח (תהלים מ"ז) "עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר". בשעה שהקב"ה יושב ועולה על כסא דין בדין הוא עולה מאי טעם "עלה אלקים בתרועה", ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים דכתיב "ה' בקול שופר" ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדת הדין לרחמים אימתי "בחדש השביעי"[3].

"ויהי קול השופר". הרי זה סימן יפה בכתובים כל מקום שנאמר שופר זה סימן יפה לישראל שנאמר (מ"ז) "עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר", (ישעיה כ"ז) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול", ואומר (זכריה ט') "וה' אלקים בשופר יתקע והלך בסערות תימן".

"הולך וחזק מאד". מנהג ההדיוט כל זמן שהוא הולך מחליש ומעכה אבל כאן כל זמן שהוא הולך קולו מגביר. ולמה כך מתחלה כדי לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע.

ר' יהושע פתח (תהלים פ"ט) "אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון". ר' אבהו פתר קרא בחמשה זקנים שהם נכנסים לעבר את השנה, מה הקב"ה עושה מניח סנקליטיא שלו מלמעלן ויורד ומצמצם שכינתו ביניהם מלמטן. מלאכי השרת אומרים הא תקיף הא תקיף, הא אלהא הא אלהא, מי שכתוב בו (שם) "אל נערץ בסוד קדושים רבה" מניח סנקליטין שלו ומצמצם שכינתו ביניהם למטה, כל כך למה שאם טעו בדבר הלכה הקב"ה מאיר פניהם, הדא הוא דכתיב "באור פניך יהלכון".

אמר ר' יאשיה כתיב "אשרי העם יודעי תרועה" וכי אין אומות העולם יודעים להריע, כמה קרנות יש להן, כמה בוקינוס יש להם, כמה סלפירגסי יש להם, ואמרת "אשרי העם יודעי תרועה", אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה והוא עומד מכסא הדין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין למדת רחמים אימתי "בחדש השביעי"[6].

ר' ברכיה פתח (תהלים פ"א) "תקעו בחדש שופר" וכי כל החדשים אינן חדש, אלא "בכסה", וכל החדשים אינן נכסין, אלא "ליום חגנו", והלא ניסן חדש נכסה ויש לו חג בפני עצמו, אלא איזהו חדש שנכסה ויש לו חג וחגו בן יומו אי אתה מוצא אלא בחדש תשרי. "בחדש" זה תחדשו מעשיכם, ב"שופר" בחדש הזה שפרו מעשיכם. אמר להן הקב"ה לישראל אם שפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר הזה מה שופר זה מכניס בזו ומוציא בזו כך אני עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים והופך לכם מדת הדין למדת רחמים, אימתי "בחדש השביעי".

קול השופר נשמע דוקא ב"כסה". בתוך הכיסוי וההעלם מופיע קול השופר ומבטא את תהליך התיקון - "שפרו מעשיכם". ביום זה של בריאת העולם אנו מבטאים את יסודה ועניינה של הבריאה - העולם נברא מכוסה וחסר, ואנו משלימים אותו, ובכך חושפים את האור האלוקי שבו. גילוי זה הוא ענינו של השופר, ההולך ומתגבר, ומבטא את כח התיקון שביסודו של עולם, את האור האלוקי שנמצא במעמקי הכיסוי


[1] ויקרא כ"ג, כ"ד.

[2] ויקרא רבה פרשה כ"ט.

[3] שם ג'.

[4] מכילתא יתרו (החדש) פרשה ד'.

[5] הנצי"ב בביאורו למכילתא מבאר כי קול השופר ההולך ומתגבר מרמז על תורה שבעל פה ההולכת ומתפתחת ומתגדלת. תורה שבעל פה היא גילוי כוחו של ישראל, בחינת "שפרו מעשיכם".

[6] ויקרא רבה פרשה כ"ט, ז'.

[7] מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב גמילות חסדים פרק א'.