וידבר משה אל ה' לאמר. יפקד ה' אלקי הרוחת לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה.

זהו שאמר הכתוב (ישעיה מ"ה) 'האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצוני', משל למה הדבר דומה למלך שנשא אשה והיה לו שושבין, בכל זמן שהמלך כועס על אשתו השושבין מפייס ומתרצה המלך לאשתו, בא השושבין למות התחיל מבקש מן המלך בבקשה ממך תן דעתך על אשתך, אמר לו המלך אם אתה מצוני על אשתי צוה את אשתי עלי שתהא זהירה בכבודי, כביכול כך אמר לו הקב"ה על שאתה מצווני עליהם 'יפקד ה'', צוה אותם שיהיו זריזין בכבודי, מה כתיב (במדבר כ"ח) 'צו את בני ישראל את קרבני לחמי' תחלה הסדיר להן הקרבנות.

א. פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן - אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו, 'לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום', גדול השלום שנתן לפנחס שאין העולם מתנהג אלא בשלום, והתורה כולה שלום, שנאמר (משלי ג') 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום', ואם בא אדם מן הדרך שואלין לו שלום, וכן שחרית שואלין לו שלום, ובאמש כך שואלין בשלום, שמע ישראל חותמין פורס סוכת שלום על עמו, התפלה חותמין בשלום, בברכת כהנים חותמין בשלום, אמר רבי שמעון בן חלפתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום, שנאמר (תהלים כ"ט) 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'.

ב. 'וידבר משה אל ה' יפקוד ה' וגו''. הלכה אם ראה הרבה אוכלוסין של בני אדם אומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם חכם הרזים, כשם שאין פרצופותיהן דומין זה לזה כך אין דעתן שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו, וכן הוא אומר (איוב כ"ח) 'לעשות לרוח משקל' לרוחות של כל בריה ובריה, תדע לך שהוא כן שכן משה מבקש מן הקב"ה בשעת מיתה, אמר לפניו רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך דעתן של כל אחד ואחד ואין דעתן של בניך דומין זה לזה, וכשאני מסתלק מהן בבקשה ממך מנה עליהם מנהיג שיהא סובלם לאחד ואחד לפי דעתו שנאמר 'יפקד ה'','הרוח' אינו אומר אלא 'הרוחות'.


[1] במדבר כ"ז, ט"ו-י"ז.

[2] במדבר רבה פרשה כ"א, ב'.

[3] מדברים אלו עולה גם הדרכה כללית ביחס ללימוד מדרש. כאשר חז"ל משתמשים במשל, יש להבין גם מה מוסיף המשל לדברי המדרש, ומה היה חסר ללא המשל. כאן הדברים ברורים: המשלת היחס בין הקב"ה לישראל למלך ואשתו, וכמו כן הצורך בשושבין, מעמידים אותנו על הפער הקיים בין שני הצדדים ועל הדרך לגשר עליו.

[4] שם, א'-ב'.