כל התורה היא כולה קודש וכולה אמת, וכבר עסקנו בפרשת בלעם מבחינה זו, שאמרה התורה שהקב"ה הפך את הקללה לברכה. היינו שלמילים עצמם שבלעם השתמש בהם בכוונה לקלל נתן הקב"ה משמעות של ברכה. ולכן ניתן להבין ממה שהוא אמר מה היתה כוונתו.
"וישמע יתרו - מה שמועה שמע ובא ... ר' אליעזר אומר מתן תורה שמע ובא. שבשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי האדמה בהבליהם שנאמר ובהיכלו כלו אומר כבוד. באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע. אמרו לו: בלעם, שמא המעשה זה עושה לנו כשעשה לדור המבול, שנאמר ד' למבול ישב וישב ד' מלך לעולם? אמר להם: שוטים שבעולם, כבר נשבע הקדוש ברוך הוא לנח שאינו מביא מבול לעולם שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ. אמרו לו: שמא מבול של מים אינו מביא מבול של אש מביא? אמר להם לא מבול של אש מביא ולא מבול של מים אלא תורה נותן הקדוש ברוך הוא לעמו ולידידיו שנא' ד' עוז לעמו יתן. כיון ששמעו כולם מפיו הדבר הזה ענו כולם ואמרו אחר כך ד' יברך את עמו בשלום ופנו והלכו איש למקומו. " (מכילתא פרשת יתרו מסכת עמלק פרשה א)
וכאן אנו מגיעים לעומקם של הדברים. שאם אומות העולם לא ידעו, הרי בלעם הוא ידע. והמסקנה: ישנה אפשרות לדעת ובכל זאת לא להאמין. וישנה גם אפשרות להאמין ולדעת ולהתנגד לידיעה. כי ידיעה ואמונה אינם מספיקים. עוד צריך הרצון להסכים לטוב ולאמת. ואם ישאל השואל: איך זה אפשרי? איך ניתן להתנכר לאמת? והלא נאמר שבלעם היה נביא? על זה אמרו חז"ל על הפסוק "ויחבוש את אתונו" שהשנאה מקלקלת את השורה. שנאתו של בלעם לישראל היא כל כך תהומית שהוא מעדיף לגרום לאבדון בנסיון לגרש את ישראל מן הארץ - היינו להשמידו מן העולם כדברי הרבי מליובאוויטש זצוק"ל. אילו לא היה צריך לבקש את התורה מפי ישראל אז אולי, איך שהוא, היה אפשר לקבלה… אבל היות וישראל הם כוהני עולם ועל התורה כתוב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה - יבקשו מפיהו, אין מקום בעולמו של בלעם לא לתורה ולא לישראל. לכן מדה כנגד מדה הוא נהרג, בעוד שזכה יתרו שמבני בניו ישבו בלשכת הגזית, בסנהדרין, אשר כל ענינו הוא לברר איך האמת המוחלטת והחד משמעית מוצאת את מקומה המדוייק במציאות הרב גונית והמשתנה.