ונסמכה פרשת 'וישלחו מן המחנה', בעבור היות השכינה בתוך המחנות בנסעם ובחנותם.
אחר שהקים את המשכן צוה בשלוח הטמאים מן המחנה שיהיה המחנה קדוש וראוי שתשרה בו שכינה.
ונסמכה פרשת 'איש או אשה', כי צרעת והזוב יבואו בעבור מעל.
איש או אשה כי יעשו מכל חטֹאת האדם למעל מעל בה' ואשמה הנפש ההִוא.
וטעם הסוטה, בעבור 'ומעלה בו מעל'.
וידמה שזכר בזה המקום זאת הפרשה, להסיר הרע מן המחנה אשר יביא למריבה וקטטה, והוא שיהיה האדם נזהר מלהחזיק בממון חבירו שלא כדין, ולא יסמוך על חולשת שכנגדו שאין לו גואלים, כי התורה שמה גואליו היותר נכבדים שבישראל, להשיב האשם אליהם, כדי שלא יהנו לו מעשיו המגונים.
הנה סמך זאת הפרשה לפרשה הקודמת שהיתה תכליתה להסיר קטטה ומחלוקת מישראל בכללם, כי זאת הפרשה היא להסיר הקטטה מן הבית. והנה שלום הבית קודם לשלום העם, לפי מה שנתבאר בפילוסופיה המדינית. ואולם התחילה התורה מן השלום היותר נכבד המאוחר בסדר, וסיימה בקודם בסדר, כמו שנבאר, וזה ממנהג התורה במקומות רבים.
והנה סמך זאת הפרשה לפרשת סוטה שעניינה להסיר הקטטה וההפסד מן הבית, לפי שזאת הפרשה היא להשקיט הריב וההפסד מן האדם בעצמו מצד תשוקותיו הגופיות אשר יביאוהו לחטוא. והשקטת זה הריב הוא ממה שיקדם בסדר לעניין שלום הבית ושלום המדינה, ולזה שמתהו התורה אחרון בסדר. ועניין זאת הפרשה הוא לרפואת מי שיצרו מתגבר עליו, כי הוא צריך שיזיר עצמו מן היין, כי היין הוא סיבה חזקה להגביר היצר הרע ולהמָּשך ממנו הפסד והגנות במידות ובעיון.
ואחר שזכר מה שיביא להסיר מלחמת האדם עם נפשו, ויסיר הריב והקטטה וההפסד מן הבית ומן העם בכללו, זכר זאת הפרשה והיא ברכת כהנים, שהיא מעירה הערה נפלאה על עניין השלימות והשלום האמיתי.