לאורך כל מפגשיו הראשונים של יוסף עם אחיו במצרים רואים אנו בבירור כי הוא פועל במעשיו לדבר אחד והיא הורדת אחיו הצעיר בנימין אליו. ולאחר שהצליח לגרום להורדת בנימין הוא מעמיד את אחיו בנסיון הגביע שהטמין באמתחת בנימין.
האחים, שנכשלו ביחסי האחווה עם יוסף, מביעים סולידריות עם בנה השני של רחל בנימין ומוכנים ליפול כולם יחד עימו ואומרים הרי כולנו לך לעבדים גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו; ויוסף מסרב ואומר חלילה לי לעשות כדבר הזה... את האלקים אני ירא... ואתם עלו לשלום אל אביכם. (אנו יכולים לראות לאורך כל הדרך שיוסף מנסה ללמד את האחים יראת אלקים).
כשישמע יהודה את המילה "שלום" מפי יוסף, הוא יגש אליו בתחילת הפרשה הבאה לבירור הענין: מי אתה באמת, יוסף או פרעה? בלי מסכות ובלי מתורגמנים באמצע, ידבר נא עבדך דבר - ישירות - באוזני אדוני.
הדו-שיח הזה הינו תמצית כל סיפור הורדת יוסף למצרים כתוצאת השליחות ששלח אותו אביו ותחבולותיו של יוסף להביא לאפשרות הדברות בינו לבין אחיו.
בתחילה, הם אינם יכולים דברו לשלום משום חלומותיו אשר מגלים מגמה הפוכה משלהם. הם למדו את לקחי הגלות אצל לבן ויודעים מנסיונם האישי שעל אף כל מאמציו יעקב בעצמו לא הצליח לחנך את משפחת לבן למוסריות המתבטאת ביחסים בין איש לרעהו. ואם את לבן שהוא ממשפחת אברהם אי אפשר לחנך, אתה, יוסף, מתיימר להיות מאלם אלומות בעולם היינו לקשור ביחד את פיזור העמים ולהיות כוכב להאיר חשכת לילותיהם עד בא השחר? אבל אביו שמר את הדבר. הוא יודע שיש בכוחו של יוסף להצליח היכן שהוא בעצמו נכשל (מאותה בחינה גם שיוסף הינו שטנו של עשיו ויש לו הכח להתמודד מולו).
בעת שאחיו רועים בשכם, באותו מקום בו נכשל נסיונו של יעקב ליצור קשר חיובי עם העולם החוץ-ישראלי בפרשיית דינה, קורא יעקב ליוסף ושולח אותו אליהם: ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר (הוא אותו הדבר שאביו שמר בעת החלומות).
משכם האחים עברו לדותן, מקום דת ודין, שם מתנהל משפט בלי שיוסף יוכל להשמיע דבריו. לא ינתן לו להביע את מילת השלום והוא נידון לגלות המכפרת על המחלוקת והשנאה, כמו שדינו של קין שהיה לכתחילה חייב מיתה על רצח הבל הוחלף לבסוף לגלות: נע ונד תהיה בארץ.
בסוף הפרשה מתגלה שבעצם השתדל יוסף להביא למצב בו יוכל להתרחש הדו-שיח שהיה צריך להיות לפני עשרים שנה, ולכן הוא יוצר מצב הדומה לאותה מציאות, בכך שמעמיד את האחים בנסיון עם בנימין.אז מתברר כי האחים הפנימו בינתיים את הלקחים, ובמיוחד שייתכן שנגד כל הסיכוים יוסף הוא הצדיק, הוא הצודק ומה שאש יעקב לא יכלה לעשות תוכל לעשות הלהבה של יוסף: לקדש שם שמים בין העמים, ליצור חברה שיתופית ושוויונית דרך הכלי של הכלכלה.
נסיונו של יוסף הוא הנסיון לחנך למוסריות דרך ההתנהגות הכלכלית כי הכלכלה היא המוקד של הבעיתיות ביחסים בין איש לרעהו. אבל המסתכלים על הענין מן הצד טועים וחושבים שדי בפתרון טכני של הבעיות האלו בעוד שרק יישום עקרונות המוסר יכולות להביא לפתרון: אם קיימת אחווה, אז נוצרת חברה צודקת. אבל ללא אחווה, החוקים הסוציאליים עצמם יכולים ליצור חברה מפלצתית.
(לכן גם כלפי מצרים ופרעה ולא רק כלפי האחים מביא יוסף לידי ביטוי את יראת האלקים ואת התבטלותו בפני הקב"ה "בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה", "חלילה לי לעשות כדבר הזה . . . את האלקים אני ירא" וכן עם מצרים עצמם בסרבו לקנותם לעבדים ובהלאימו את אדמותיהם).
יוסף הצליח. התורה ספרה לנו את דבר הצלחתו כדי שנדע שלהצלחה זו אין המשך כי תמיד קם לבסוף מלך חדש אשר לא יודע את יוסף. הצלחתו של יוסף היא העדות על כך שדרכו יכולה להוות רק הכנה לדרכו של יהודה. משיח בן יוסף קודם למשיח בן דוד. וכשנשמע בפי יוסף דבר השלום, ניגש אליו יהודה ואומר לו: בי אדוני, בי ולא בך תלויה ההצלחה האחרונה, וממני ולא ממך יבא לציון גואל.