פעולה לשבטים נבטים- ניצנים בנושא תהליך הגאולה.
אנו עדים בתקופה האחרונה, או יותר נכון בשנתיים האחרונות למאורעות קשים הפוקדים את עם ישראל. אין צורך להיות חכם גדול כדי להבין כי משהו משמעותי עובר עלינו. מצד אחד אנו מריחים ריח של גאולה ומצד שני קשה לנו וכואב, ואיננו מבינים היכן היא נקודת האור בכל החושך. גם חניכנו עדים לכל המתרחש, גם הם חשים את המציאות, גם להם יש שאלות, ודאי גם להם לא פשוט.
- החניך יבין שאנו צריכים להיות מוכנים וראויים לקבלת הגאולה, אך מוכנות זו לא יכולה לבוא בבת אחת אלא בתהליך הבנוי משלבים, שתפקידם להכין אותנו הכי טוב שאפשר.
- החניך יבין וידע כי אין מדובר בשלבים פשוטים, אלא לעיתים בתהליך כואב וארוך. אך רק הוא יביא אותנו בסופו של דבר למוכנות הנדרשת ולהסתכלות נכונה על כל המהלך.
- המדריך יראה לחניכים את החידות בציורים (נספח מספר 1). על המדריך להגדיל את הציורים לגודל של דף או להעתיק אותם על דפים/ שמיניות. בכל חידה החניכים יצטרכו לגלות מה בציור.
- המדריך יחלק לכל חניך מטפחת (לא לשכוח להביא מהבית מראש מספר מטפחות כמספר החניכים). כל חניך יקשור את העיניים בעזרת המטפחת, ואח"כ ישבו החניכים כאשר עיניהם עצומות (מדריך- שים לב משימה זו צריכה להתבצע כשיש אור חזק בחדר, מומלץ לערוך משימה זו בחוץ, כשיש בחוץ אור שמש). לאחר מספר דקות (3-5 דק') המדריך יבקש מהחניכים לפתוח את העיניים (בזמן שעיני החניכים עצומות והם ממתינים באפשרות המדריך לספר סיפור וכד'). לאחר שהחניכים פתחו את עיניהם המדריך יפנה אליהם בשאלה:
¶ מה הרגשתם כשפתחתם את העיניים, ועברתם מהחושך אל האור?!
- המדריך יחלק את החניכים ל- 7 קבוצות (אפשר גם פחות הכל לפי מס' החניכים). כל קבוצת תקבל כרטיס עם מקרה ושאלות (נספח מספר 2). לאחר מספר דקות החניכים יחזרו לפורום המלא, וכל קבוצה בתורה תציג את המקרה שהיה לה ואת התשובות לשאלות שנשאלה. לאחר מכן המדריך יפנה לחניכים בשאלה:
¶ מה משותף לכל המקרים?!
- המדריך יספר לחניכים את הסיפור- "מדוע מת הפרפר?" (נספח מספר 3).
C אפשר להראות לחניכים שלבים מהחיים (נספח מספר 4).
בפעולה זו תהינו מקרוב על תהליך הגאולה. למדנו כי הגאולה, בתהליכה הטבעי, לא יכולה לבוא "בבום"- בבת אחת, אלא בשלבים, קמעא- קמעא.
אוטובוס לא יכול להגיע לפתע מירושלים לטבריה. הוא עובר תהליך של דרך ונסיעה. עובר לא יכול פתאום להיות תינוק, הוא צריך זמן להתפתח, על מנת לעבור את תהליך הגדילה שלב שלב.
כך זה עם הרבה דברים בחיים, וגם בתהליך הגאולה. כדי להיות מוכנים לקבל את הגאולה בצורה הטובה ביותר והראויה, אנו צריכים להיות מוכנים. אך מוכנות זו לא באה מיד, היא תהליך של שלבים. זהו תהליך שלפעמים קשה וכואב ואינו פשוט כלל, אך נדע- כי ללא זה לא נוכל להגיע אל הגאולה הנכספת.
* ראינו בעצמנו שכאשר עברנו בין שלב החושך לשלב האור (כשכיסינו את העיניים ואח"כ נחשפנו לאור השמש) הרגשנו תחושה של טשטוש בעיניים, המעבר החד בין החושך לאור היה קשה לנו. כך גם בגאולה- השלבים צריכים לבוא בהדרגה על מנת שנוכל לקבל ולעכל אותן כראוי.
אנו צריכים לזכור ולהבין כי אנו כעת בתוך התהליך, ויש לנו קושי לראות את הדברים בצורה ברורה וחדה. בעקבות כך גם קשה לנו לקבל את מציאות החושך, הקושי והכאב. אך צריך להבין שכרגע אין אנו מסוגלים לראות את כל הפרטים במלואם ואת כל התהליך בפרספקטיבה הנכונה. ראינו את זה דרך הציורים- לא הצלחנו תמיד להבין את הציור בשלמותו, כי ראינו רק חלק. כשאתה רואה יחלק זה ודאי לא נותן לך תמונה בהירה על המהלך. כך גם אנו כרגע, אנו חלק מהתהליך אך אנו צריכים להאמין ולהיות בטוחים כי פנינו לגאולה.
* נחזור לסיפורו של הגולם שהופך לפרפר. הפרפר מצליח לצאת מקליפת הגולם, רק בהתמודדות קשה וכואבת, במאבק אל מול הקליפה. ללא התמודדות זו- לא יוכל הפרפר להחזיק מעמד, לא יהיה בו כוח לעמוד בחיים- כי הוא לא בנה בעצמו את היכולת לכך. הקושי של הדרך שעושה הפרפר הוא הנותן לו חיים. כך גם אנו בתהליך הגאולה. התהליך אמנם כואב- ידענו ונדע קשיים רבים, אך אל לנו ליפול לייאוש, אלא להתחזק ולהבין שהתהליך המורכב גם מקושי והוא זה שנותן כוח, יכולת והתחשלות להתמודד. מטרתם של השלבים והקשיים לזכך אותנו, לשפר ולבנות אותנו על מנת שנהייה ראויים.
אין ספק כי עניינים אלו מחייבים אותנו לעבוד על עצמנו להיות ראויים ומוכנים.
צריכים אנו להשתפר בתחומים רבים ולהגביר את ציפייתנו לגאולה. לא רק במחשבה אלא במעשה. הבנו כי דרושה מוכנות לקבלת הגאולה ועל כן אנו משתדלים מה שיותר להיות מוכנים (יש מקום להסביר לחניכים את הרעיון של שבט שמתמקד באיזה שהוא נושא הקשור למציאות של גאולה ובית מקדש ומשתדל להתקדם בו על מנת להגביר את המוכנות שלנו לגאולה בעז"ה).
(אין חובה להביאה בפני החניכים, אלא אם כן נכנסת שאלה בעניין, זה בשבילך, המדריך):
בפעולה זו נגענו במישור של ההבנה והצורך בהשתדלותנו כבני אדם למען הגאולה.
בצורה הטבעית של הדברים, אכן הגאולה תבוא בתהליך (כי ללא היא לא נוכל...) אך אנו מצפים תמיד- דקה, דקה שעה שעה, כי הקב"ה יביא את הגאולה, אף בדרך ניסית ולא צפויה ויעשנו מוכנים, והיא תגיע ממש כעת. אין אנו יודעים מהי אותה הדרך, אך אנו צריכים להמשיך להתפלל ולהאמין כי בכל יום שיבוא- אחכה לו, לצפות לו כל יום. להיות מוכנים בכל עת. אך אם היום הוא לא יגיע- אל יאוש! אנו במקביל בתהליך, וצריכים אנו להשתדל יותר במעשינו בצפייה פועלת של עשייה לקירוב הגאולה (במישור הפרטי והכללי).
נזכור כי אנו עושים הכל על מנת להיות מוכנים (בצורה ניסית מהירה- או- ע"י תהליך) והקב"ה מנהיג העולם הוא מכוון את הדברים ובעז"ה יגאלנו בקרוב ממש.
- רונן צבע במקצועו, צובע את בית משפחת לוי. לאחר שצבע את קירות החדר, הגיע העת לצבוע את התקרה.
I איך ישתמש רונן בסולם?!
האם יתכן שהוא ידלג מהשלב הראשון לשלב האחרון?!
- שלום נהג אוטובוס במקצועו, צריך להגיע מירושלים לטבריה. שלום ממהר מאוד, אבל יש צמתים מרכזיים בדרך שהוא חייב לעבור.
I האם יתכן ששלום יגיע לטבריה, בלי להגיע לצמתים המרכזיים?!
- דני הגנן שתל לפני שנים מספר זרעים של עץ תפוח. כעבור שנים הזרעים גדלו- פרחו, הפכו לעץ, ודני מחכה ומצפה ליום שהעץ יניב פרות.
I האם יתכן שלדני יהיו תפוחים מהעץ יום אחד אחרי ששתל את הזרעים?!
- דינה נסעה עם חברתה שושי לטיול בצפון הארץ. הם הלכו וטיפסו במעלה ההר וחיכו וציפו להגיע לפסגה.
I האם יתכן שדינה ושושי יגיעו לפסגה בלי לעבור במעלה ההר?!
- עדנה התעוררה בבוקר והחליטה שנמאס לה מהמראה שלה והיא מתחילה בדיאטה מהיום ממש. לאט, לאט היא תאכל פחות, כל יום תוותר על משהו מהאוכל שהייתה רגילה לאכול.
I האם יתכן שעדנה תקום בוקר אחד ותהיה רזה?!
- חגית אתמול ממש הפכה לאמא טרייה, ולאחר תשעה חודשי הריון היא חובקת את בנה באושר ושמחה.
I האם יתכן שחגית תחבוק את בנה לאחר חודש או חודשיים בלבד של הריון?!
מקרים אלו הם דוגמאות,
הינך יכול להוסיף עוד מקרים על אותו עיקרון, כיד הדמיון הטובה עליך.
זהו סיפור אודות ילד קטן בהודו,
שהלך לבקר גורו, (איש זקן וחכם).
הגורו ישב והתבונן במשהו שהחזיק בידו.
הילד ניגש והסתכל גם הוא, אלא שלא
הבין בדיוק מהו הדבר שביד הזקן,
ושאל את הגורו- "מה זה?"
"זה גולם" השיב הגורו "בתוך הגולם נמצא פרפר
בקרוב הגולם יתבקע והפרפר יצא"
"האם אני אוכל לקבל אותו?" שאל הילד.
"כן" השיב הגורו, "אבל עליך להבטיח לי שכאשר
הגולם יתבקע והפרפר יתחיל לצאת ויכה בכנפיו
כדי להשתחרר מהקליפה- אתה לא תעזור לו.
חלילה לך לסייע לפרפר על ידי שתשבור
את קליפת הגולם.
עליך להניח לו לעשות זאת בעצמו".
הילד הבטיח, לקח את הגולם והלך לביתו.
בבית ישב והמשיך להתבונן בגולם. לאחר משך
זמן ארוך ראה שמתחילה תנועה, הגולם נע
וכאילו רעד, והנה נבקע בקצהו. בפנים היה פרפר
עדין ויפה שניסה להיחלץ מתוך קליפת הגולם תוך
שהוא מכה בכנפיו כנגד הגולם. התנועות שלו היו
חלשות ולא נראה שמכות הכנפיים הללו יוכלו
לעשות את המלאכה הזו.
הילד הקטן רצה נואשות לעזור לפרפר הסובל.
לבסוף, כשלא יכול היה לשאת עוד את המתח,
הפר את הוראות הגורו. הילד הסיט את שני חצאי
קליפת הגולם לצדדים ועזר לפרפר להיחלץ.
משיצא הפרפר החל לעוף באוויר, אך לפתע נפל
מטה אל האדמה ונשאר שוכב ללא תנועה.
הילד הרים את הפרפר בזהירות וראה שהפרפר מת.
שטוף דמעות הלך הילד לביתו של הגורו והראה
לו את הפרפר המת שבידו.
"אתה רואה, ילד" אמר הגורו "מיהרת לשבור לו את
קליפת הגולם, האין זאת?"
"כן אמר הילד, "זאת עשיתי".
והגורו אמר- "אינך מבין.
לא יכולת לדעת את מה שעוללת.
כאשר הפרפר מתחיל לצאת מהגולם, הדרך היחידה
שבה הוא יכול לחזק את כנפיו היא בכך שמכה בהם
לעבר הקליפה. הוא מכה לעבר הקליפה ומכה שוב
ושוב ואז מצמיח ומחזק את שרירי הכנפיים שלו.
כאשר אתה עזרת לו בכך שעשית זאת במקומו,
מנעת ממנו לגדול ולפתח שרירי כנפיים.
זו הסיבה שהפרפר נפל לאדמה ומת".