"הוציא לחם ויין ויברכהו"
רבי לוי יצחק מברדיטשב, באחד ממסעותיו הרבים בעיירות השונות לגייס כסף עבור הכנסת כלה, נכנס אצל ביתו של רב חשוב אחד וסיפר לו המטרה לשמה בא.
הרב, לאחר ששמע את דברי רבי לוי יצחק, ברכו שהקב"ה יעזור לו, ושיזכה היהודי הנצרך להשיא את בתו מתוך רחבות.
נפנה רבי לוי יצחק לבעל_הבית והשיבו: התורה מספרת לנו "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין...ויברכהו". קודם הוציא לחם ויין, ורק אח"כ ברך. קודם צריך לתת. (אמרי יושר)
"במה אדע כי אירשנה"
אברהם אבינו שאל את הקב"ה "במה אדע כי אירשנה", כלומר, שאל על הבטחת הארץ, בעוד לא שאל על הבטחת הבנים שקיבל מאת הבורא. מדוע על הארץ כן, ועל הבנים לא שאל?.
אומרים בשם ר' אצילה מוולוז'ין את ההסבר הבא: משל למלך שבעת שנסע במרכבתו בדרך ראה עני מרוד נודד בדרכים, אך מראהו כשל אדם הגון. מצא העני הזה חן בעיני המלך, הכניסו למרכבתו, ונתן לו סכום הגון, שלא יצטרך עוד לנדוד בדרכים ולחיות חיי עוני. בהמשך הדרך מסע המרכבה נקלע על דרכם שיכור כלוט המוטל ברפש, כשעליו מעיל פרווה יקר. הורה המלך להסיר מהשיכור את המעיל היקר ולתנה לעני שבמרכבה.
אמר העני למלך: אבקשך מכבודו שיתן לי מכתב המאשר כי אדוני המלך נתן לי את המעיל הזה במתנה.
שאל אותו המלך: ומדוע לא ביקשת מכתב שכזה על סכום הכסף ההגון שקיבלת ממני, בו אתה יכול לקנות הרבה יותר מהמעיל היקר הזה?
השיב לו העני: את הכסף הזה אינני חושש כי יבוא מישהו ויתבע ממני, כי נתת לי מכיסך שלך, והכל יאמינו כי קיבלתי אותו ממך מתנה, אבל את מעיל הפרווה לקחת מאדם אחר, אומנם זו זכותך כמלך לקחת ממנו את המעיל, אך בכל זאת אני חושש, שכאשר השיכור הזה יתפכח משכרותו, הוא יתבע ממני את המעיל בחזרה. לכן אני מבקש אישור רשמי שקיבלתי את המעיל מהמלך.
והנמשל, כפי ששמעו מר' איצלה מוולוז'ין: על הבטחת הבנים לא רצה אברהם אבינו אות, כי אף אחד לא יבוא בטענה על ההבטחה הזו, אבל על הבטחת הארץ, הרי עליה יהיו תובעים אחרים, הרי אותה יש לכבוש מידי אחרים, לכן לגביה ביקש אברהם אות "במה אדע כי אירשנה".
"ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה"
אשתו של רבי נפתלי מרופשיץ, לא הייתה מה שאנו קוראים היום "האישה האידיאלית". אישה קשת רוח הייתה. פעם אחת קינטר אותה רבי נפתלי במאמר חז"ל: "אין חכמה לאשה אלא בפלך" (סוטה סו, ב).
השיבה לו אשתו: אל תזלזל בערכן של נשים, זכור כי אלמלא הנשים, הייתם כולכם משועבדים עד היום במצרים, שכן כתוב כי בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל. (שם)
השיב לה בעלה: ההסבר הנכון לפירוש מאמר זה הוא אחר: בידוע שבני ישראל צריכים היו להיות משועבדים במצרים ארבע מאות שנה, שנאמר: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה". ואולם, בפועל נמשך השעבוד במצרים מאתיים ועשר שנים בלבד, לפי שהנשים שבאותו דור התפללו בפני הקב"ה, שיגאל את ישראל מעבדות ויוציאם משעבוד לגאולה.
ואז, יצאה בת קול משמים ואמרה כי גזירה היא שיהיו ישראל משועבדים ארבע מאות שנה ואין לבטלה, עד שיבוא המועד.
אז אמרו אותן נשים צדקניות, (הוסיף רבי נפתלי ללמד את אשתו): ריבונו של עולם, הנה כבר מלאו מאתיים ועשר שנים לשעבוד. שחרר נא את בעלינו מידי מצרים ומובטח לך שישלימו את זמן השעבוד תחת ידינו....
מיד נענו להם מן השמים, וכך, בזכות נשים צדקניות שבאותו הדור, הוקדמה הגאולה בטרם זמנה...("אמרות חכמה על התורה").
"תן לי הנפש..."
עפ"י המלבי"ם, ההבדל בין שרי צבא של אומות העולם לבין שרי צבא ישראל, נובע מהבדלי ההשקפה שלהם למי יש לזקוף את הניצחון בקרבות. בעוד שרי האומות משוכנעים כי ":כוחי ועוצם ידי" – ואז להם מגיע השלל לאחר המלחמה, הרי ששרי צבאות ישראל יודעים (כך היה פעם...מ.ז.) שה' איש מלחמה ולו הישועה, ולכן לא להם תהילת הניצחון.
ולכן, מלך סדום אמר לאברהם: "תן לי הנפש והרכוש קח לך" – כי סבר שהוא המנצח ולו מגיע הרכוש, ואילו אברהם ענה לו: "הרימותי ידי אל ה',...ולא תאמר אני העשרתי את אברם", כלומר, יד ה' עשתה את הניצחון, ולכן לא לי מגיע השלל, ואל תאמר היד שלי "אני העשרתי את אברם".
"ויהי ריב בין רעי מקנה אברהם..ויאמר אברהם אל נא תהי מריבה ביני ובינך"
מדוע זה כתבה תורה בתחילה בלשון זכר "ריב", ומיד עברה ל"מריבה" לשון נקבה?
השל"ה הקדוש מסביר, שהזהיר אברהם אבינו את לוט, להפסיק מיד את המחלוקת, שכן ה"ריב" הפעוט ביותר, אם לא מפסיקים אותו מיד, הופך אחר כך ל"מריבה" – לשון נקבה, בבחינת אם המולידה עוד ועוד מריבות.