שלום
קצת לא נעים לי לשאול... אבל אני חייבת בתשובה דחופה.
שמעתי היום על בחורה בשמינית שפסקו לה להתחתן עוד פחות מחודש מכיון והיא וחבר שלה כבר במערכת יחסים רצינית למעלה משלשה חודשים והיא חיה בידיעה שזה הבחור לחיים! גם אני תלמידת השמינית ואני נמצאת במצב דומה: אני וחבר שלי כבר ביחד שמונה חודשים ואני בטוחה שנתחתן. האם מבחינת ההלכה עלינו להתחתן? האם קשר מחוץ לנישואין אך כמובן למטרה נעלה זו פסול? כיצד עלינו לנהוג?
נודה לך אם תענה לנו בדחיפות...
תשובה: א. לא מתחתנים כי חברה התחתנה, לא מתחתנים כי לא יודעים איך להתמודד עם החיים, לא מתחתנים כי לא יודעים לשלוט על עצמנו ועל יצרינו.
חתונה היא ביטוי לקדושה, לעלאיות, לטהרה, לאהבת אמת, וליכולת לבנות בית ולהעניק לילדים שבדרך.
ב. אם את בטוחה שתתחתני עם הבחור אבל אתם מרגישים שהמשך החברות תפגע בקדושה, רצוי שתגדירו לעצמכם זמן לפרידה, תוכלו לשוחח בטלפון, ולהיפגש לעיתים רחוקות. אם אתם חושבים שתוכלו להיפגש ולשמור על כל מה שבחרתם, תוכלו להמשיך להיפגש בתנאי שתשתדלו לבנות את פגישותיכם גם על לימוד משותף.
חשוב מאוד שילווה אתכם מי שמכיר אתכם ויוכל לעזור לכם לנתב את דרכיכם כהלכה.
בכל מקרה, אין להתחתן טרם הכנתם את עצמכם כראוי. מדובר בבנין בית בישראל שדורש הכנה והעמקה.
וכיצד מתמודדים עם מצב הפוך. הגיע השעה אך טרם נמצא בן הזוג הראוי:
שמי ...ואני סטודנטית בת 24. אני וחברותי שקועות בעולם השידוכים והיציאות (והלחץ החברתי)ונמצאות בבלבול ותסכול כתוצאה מכך.
רציתי לשאול - עד כמה השתדלות מוטלת עלינו? אנחנו תמיד מתלבטות עד כמה ליזום אם בכלל? האם זה צעד לא אמוני.. ברור שכל מקרה לגופו, ואין תשובה חד משמעית. אבל אנחנו מרגישות לבד במערכה ומוצאות את עצמנו בעיצומו של ניסיון אדיר ללא הכוונה.
תשובה: ראשית, בשל עומס השאלות הגעתי לשאלתך רק עתה ויתכן שמאז שנכתבה ועד עתה, השתנה מצבך.
גם אם כך הדברים עדיין יש מקום להביא את הדברים בפני חברותייך.
מחד - ארבעים יום קודם לידתו של אדם יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לפלוני.
מבלי להזדקק לפי' התוספות אם מדובר בזיווג ראשון אם לאו, מכל מקום, מכאן אנו רואים שיש צד של גזירה אלוקית במציאת האישה. כמו כן, כולנו מכירים את הפסוק: "מה' אישה לאיש".
אף על פי כן, ההשתדלות והבחירה הם הכלים המרכזיים שלנו ואסור לנו לוותר עליהם.
שאלת היוזמה צריכה להבחן בשני פרמטרים.
אם את שואלת האם על בת לומר שהיא תשמח שיציעו לה הצעות וכו' אין בכך כל פסול ואין בכך חיסרון באמונה. להפך - יש בכך הבנה בחלוקת התפקידים בין האדם לבין הקב"ה. מחד - אני מחפש. מאידך - אני בטוח שה' יובילני בדרך הנכונה.
אולם, אם שאלתך נוגעת ליצירת קשרים אקטיבית עם בנים, כאן יש לבחון את הדברים במשקפיים של הלכות צניעות. למען הסר ספק - מבחינה הלכתית, אינני רואה הבחנה בין בנים לבנות בשאלה זו. אם יש הבדל הוא נובע מסיבות סוציולוגיות ולא מסיבות הלכתיות.
ברצוני להדגיש שהלחץ בשאלות אלה - הנו יועץ רע מאוד. בכלל, "בשובה ונחת תיושעון". תשועה צריכה יישוב הדעת. תשועה צריכה כובד ראש. יש לשמוח בשמחתן של חברותייך שהקימו בית בגיל צעיר אבל אסור לבטל את הערך וחובת הניצול של חיי הרווקות. ניתן להפיק מהם תועלת מבלי להרגיש תסכול. אי מציאת חתן איננה בהכרח עדות על בעיה שלך.
חשוב להשתדל, להתפלל, להרבות בשמחה ובחיים של יצירה. בה בעת יש לעשות - ללא היסטריה ולחץ - השתדלות ראויה המתאימה לערכייך ולא פורצת את גבולות הצניעות והעדינות גם יחד, וה' הטוב יסייע לך ולחברותייך למצוא את בן זוגכן ותזכו להקים בית נאמן ושמח בישראל.
בברכה,
שי