כה.
כשחוזר מבית הכנסת לביתו יבוא לביתו בשמחה ובמאור פנים יברך את בני הבית: "תזכו לשנים רבות נעימות וטובות" או "פסח כשר ושמח" ואחר כך יתחיל לשיר "קדש ורחץ וכו'". (עיין סוד ישרים א, סי' ו).
כו.
לפני כל קטע מכריז עליו עורך הסדר, למשל: לפני קריאת ההגדה אומר: "מגיד" וכך על זה הסדר. וטוב לחזור מפעם לפעם על כל סדר ה"סדר" מההתחלה "קדש ורחץ" וכו' כי במילים של "קדש ורחץ" נרמזו דברים עצומים. (וראה במפרשים כמה וכמה פירושים וסודות נאמרו על זה.) ובאמירת "קדש ורחץ" אנו מכוונים על דעתם.
כז.
אם חל ליל פסח בשבת יתחיל ב"שבת שלום" ו"תזכו וכו'". יש שלא אומרים "שלום עליכם וכו'", ולמנהג הספרדים אומרים כמו כל שבת "שלום עליכם", "אשת חיל", "אזמר בשבחין" ו"מזמור לדוד" אך לא יאריכו בניגונים.
כח.
מוזגים כוס ראשון לכל אחד מבני הבית, ובעל הבית אומר עליו "קידוש" ומכוין להוציא את כל השומעים ידי חובה. גם השומעים מצידם יכוונו לצאת ידי חובה. ומכיוון שהם יוצאים בברכתו ידי חובה יענו רק "אמן" ולא "ברוך הוא וברוך שמו" ואם ענו "ברוך הוא וברוך שמו" - יצאו ידי חובה.
כט.
אע"פ שבכל שבת ויום טוב יכולין לקדש ולאכול מבעוד יום בכדי להוסיף מחול על הקודש, בפסח הדין אינו כן ומתחילים את הסעודה בשעה שכבר לילה ממש כיון שמצות אכילת מצה היא דוקא בלילה כמו קרבן פסח, דכתיב ביה "ואכלו את הבשר בלילה הזה". וכן מצות ארבע כוסות היא דוקא בלילה. וכיוון שגם הכוס של קידוש הוא אחת מהד' כוסות, לכן אין מקדשין עד שהוא ודאי לילה (כה"ח תעב ס"ק ד).
ל.
אם לא שומעים היטב את ברכת המקדש, כגון שהמסובים מרובים, או שהמקדש בולע מילים, או שאינו יודע לכוין להוציא ידי חובה. יכול כל אחד מהמסובים לומר את ה"קידוש" לעצמו בלחש. ויזהר שלא יאמר את ה"קידוש" בקול רם שלא יכעס או יעלב זה שמקדש. וכן יעשה בכל הברכות של ליל הסדר (עיין בא"ח ש"ש בראשית טו. ועיין שו"ת רב פעלים א, או"ח סי' י. ב, או"ח סי' מא. ד, או"ח סי' לג).
לא.
כמה ישתה? - צריך לשתות לכתחילה את כל הכוס בפעם אחת או בשתים ושלוש לגימות, ואם שתה רוב - יצא ידי חובה. ועל כל פנים לא פחות מרוב רביעית (כ45- גרם). ואם הכוס גדולה - ישתה רוב כוס (בא"ח צו כט). ולא יברך אחריו ברכה אחרונה, אף אם שתה רביעית.
לב.
מי שקשה לו לשתות יין, וקשה לו לשתות רוב של כוס גדולה. יקח כוס בינונית שמכילה רביעית יין ממש (אחרונים).
לג.
לא ישתה את היין בזמן מרובה. ואם שהה יותר מזמן השתיה הרגיל - יחזור וישתה (אחרונים).
לד.
לדעת הר"ח פלאג'י טוב לשתות מכוס הקידוש רביעית יין ולא טעימה בלבד בכדי שיהיה קידוש במקום סעודה (הגדת הר"ח פלאג'י).
לה.
חייבים ופטורים - מכינים ד' כוסות לכל אחד ואחד, גם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל המצוות הנוהגות בליל הסדר. גם ילדים או ילדות שמבינים מה שמספרים להם בסיפור יציאת מצרים צריכים לקיים מצות ליל הסדר (עיין שו"ע תעב סע' יד, טו. כה"ח שם).
לו.
עני חייב בד' כוסות. ואם אין לו - יחזר על הפתחים או ימכור כליו או ילוה לצורך קניית היין (שו"ע תעב סע' יג).
לז.
מי שאין לו אלא רק כוס את של יין - יעשה עליו קידוש. ואת שלוש הכוסות האחרים ישתה ב"חמר מדינה" כגון קולה וכד'. ומי שאין לו יין אפילו לכוס אחת - ישאל שאלת חכם.
לח.
מי שאינו שותה יין כל השנה מפני שמזיק לו צריך לדחוק את עצמו לשתות ארבע כוסות בליל הסדר. וכך סיפרו רז"ל על ר' יהודה ב"ר אילעאי שהיה שותה ארבע כוסות של פסח, והיה קשה לו כל כך עד שהיה צריך לחגור צדעיו (צדדי ראשו) עד שבועות. ומכל מקום יכול למוזגו במים כדלהלן, או לשתות מיץ ענבים או יין צמוקין. ואם מכיר בעצמו וחושש שהיין יגרום לו שיתנמנם או יישן בעת קריאת ההגדה כדאי שישתה כוס ראשונה של מיץ ענבים. (שו"ע תעב סע' י. כה"ח שם).
לט.
דין הכוסות - הכוסות עצמם יהיו שלימות בלי שום פגימה.
מ.
ארבע כוסות אלו צריכות "הדחה" מבפנים ו"שטיפה" מבחוץ אפילו אם הן נקיות. וצריך להדיחן ולשוטפן לפני מזיגת הכוס הראשונה. וטוב לשוטפן לפני מזיגת כל כוס וכוס. אמנם אם הכוס מלוכלכת משיירי אוכל או מאדם אחר ששתה בה יש חיוב לשוטפה (בא"ח צו כט).
מא.
כוס ששותים בה צריכה להיות מלאה, ואם נשפך יינו סימן יפה לו.
מב.
כוס זו צריכה להכיל לפחות רביעית, דהיינו 86 גרם (בא"ח צו כט).
מג.
מזיגה במים- יש למזוג את היין ולהוסיף שלוש טיפות מים לפחות לכל כוס וכוס. ויכול להוסיף יותר מים עד שיהא פחות מחצי מים ויותר מחצי יין ובלבד שהיין מספיק חזק ונשאר בו טעם יין (עיין שו"ע תעב סע' ט. כה"ח שם ס"ק חן, נט. בא"ח צו כח) והפוסקים כרמ"א סוברים שגם אם יש עשרים אחוז יין אפשר לברך "הגפן" ובלבד שנשאר בו טעם יין.
מד.
מזיגת היין והמים תעשה על ידי אחרים, להדגיש את היותו בן חורין. וטוב שיעשו כן בניו, בנותיו, אשתו או אורחיו, אבל לא תמזוג לו אשה זרה והוא לא ימזוג לאשה זרה (עיין בא"ח צו כח).
מה.
יין אדום- טוב להדר לכתחילה לקדש ולשתות כל ארבע כוסות ביין שצבעו אדום, ומי שקשה לו יוצא במיץ ענבים אדום ואין זה מעכב. ואם יש יין אדום טעים וטוב כמו הלבן, וגם הוא כשר כמו הלבן, מצווה בו יותר מבלבן, שנאמר: "אל תרא יין כי יתאדם", משמע שחשיבותו של יין הוא כשהוא אדום (עיין שו"ע תעב סע' יא).
מו.
יין שביעית- יוצאים ידי חובה ביין של שביעית, אך יזהר שלא ישפוך מיין זה באמירת "דם ואש ותימרות עשן", עשר המכות, ו"דצ"ך עד"ש באח"ב". משום שנאמר: "לאכלה" ולא להפסד.
מז.
זמן ביעור יין של שביעית הוא בערב פסח, חוץ ממה שצריכים הוא ובני ביתו לשתות בפסח.
מח.
שהחיינו- כשמברך "שהחיינו" בקידוש יכוין לפטור את המצה ומרור. וגם אם לא כיוון - לא יברך "שהחיינו" על המצה והמרור (עיין כה"ח תעג ס"ק ו).
מט.
אשה שעורכת סדר לבדה תברך "שהחיינו" בקידוש אפילו אם כבר ברכה "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות.
נ.
מעין שלוש - אין מברכין ברכת "מעין שלוש" אחרי שתית הכוס הראשונה או השניה כיון שמברך אחריהם "ברכת המזון" ואין מברכים ברכה על הכוס השלישית כיוון שמברך "מעין שלוש" אחרי שתית הכוס הרביעית. על כן יש לשתות "רביעית" יין (86 גרם) בפעם אחת בכוס שלישית או רביעית בכדי שיוכלו לברך אחר כך ברכה "מעין שלוש" (בא"ח צו כט).
נא.
הבדלה - בשנה שחל ערב פסח להיות בשבת, מברכים במוצאי שבת חמש ברכות וסימנם יקנה"ז: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן: א]יין — בורא פרי הגפן. ב]קידוש — אשר בחר בנו וכו' מקדש ישראל והזמנים. ג]נר — ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מאורי האש (ויסתכל על הנרות שהדליקה האשה). ד] הבדלה — ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המבדיל וכו' ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לקודש. ה]זמן — שהחיינו.
נב.
קליות ואגוזים - מצווה לחלק לתינוקות שקדים ואגוזים וכדומה כדי שיראו שינוי וישאלו, ועל ידי זה יתעוררו לשאול ג"כ על מצה ומרור והסיבה. ומחלקים אותם לאחר הקידוש בכדי שלא יאכלו מהם לפני הקידוש (עיין שו"ע תעב סע' טז).
נג.
אכילה קלה למתענים - בכור שהתענה בערב פסח, וכן מי שקשה לו להמתין מלאכול עד אחר אמירת כל ההגדה, רשאי לאכול אחר הקידוש מעט אורז או תפוח אדמה וכדו' ועדיף שיאכל פחות מ"כזית". ויקפיד לאכול לפני אכילת הכרפס. ויברך ברכה אחרונה מספק בלי שם ומלכות (עיין ב"סדר הקערה").
נד.
לפני שיטול ידיו לטיבול הכרפס טוב לומר בקשה מ-"לשון חכמים" א, סי' נא.
נה.
יטול ידיו וינגבן לצורך אכילת הכרפס. ויטול בכלי כדרך שהוא נוטל לסעודה שלש פעמים על כל יד, אך לא יברך על הנטילה. (ויכוין שנוטל לשם הכרפס ולא לשם המצה), וכן נוהגים בכל השנה כשרוצים לאכול אוכל רטוב, נוטלים ידים ולא מברכים. ואף על פי שאינו מברך.
נו.
אין לדבר בין הנטילה לאכילת הכרפס. (שו"ע תעג סע' ו. בא"ח צו לא).
נז.
לצורך טיבול הראשון שהוא כרפס, יקח כרפס ממש רק שינקהו מתולעים. ואם אין לו כרפס יקח ירק שמברכים עליו בורא פרי האדמה. רק שלא יקח ירק שיוצאים בו ידי חובת מרור. (שו"ע תעג סע' ו. בא"ח צו לב).
נח.
את הכרפס יש לבדוק מערב יום טוב. ואם יש כרפס נקי המגודל ללא תולעים, מצווה לקנות כרפס זה אפילו אם מחירו יקר יותר.
נט.
חותך בעל הבית מן הכרפס לעצמו ולכל בני ביתו, לכל אחד פחות מ"כזית". טובלין את הכרפס במי מלח, ויש שמטבילים בחומץ או במים עם לימון. ויש מצריכים שיהיה הרוב מים אך לא יטבל במיץ לימון לבדו כיון שעל "טיבול" זה אין חיוב נטילת ידים. (שו"ע תעג סע' ו. כה"ח שם ס"ק קיב. בא"ח צו לב).