פרשתינו היא הפרשה הפותחת את ספר ויקרא, הנקרא גם תורת כהנים זאת משום והוא כולל בתוכו את עבודת הקורבנות ועבודת המשכן המבוצעת על ידי הכהנים.
ספר ויקרא הוא כעין קישור בין ספר שמות, שהוא ספר הגלות והגאולה, לבין ספר במדבר שמתאר את תלאות עם ישראל בדרך כניסתו לארצו.
ספר ויקרא הוא הספר הדן בסוגיות הטהרה כתנאי להשגת הקדושה שהיא המטרה העילאית שעל האדם להשיג, כאמור: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" וכן "אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה".
הפך הקדושה הוא בחינת הקרי בגופו של אדם שהיא גם בחינת המקריות במהלכי ההיסתוריה, כפי שנאמר אצל בלעם "ויקר אלקים אל בלעם" - לשון מקרה.
זוהי גם בחינתה של ההתקפה של עמלק על ישראל, שאנו קוראים בפרשת זכור, "אשר קרך בדרך" כפירש"י במקום. דהיינו שמגמתו של עמלק היתה להפוך את דרכי הטהרה והקדושה של עם ישראל שהיא דרך עם יעוד ומטרה של התקרבות להקב"ה, לדרך של מקריות בחינת "שה אובד" אשר אינו יודע טעם לחייו ולאן מועדות פניו. ואם כי לא תמיד קוראים פרשת זכור בשבת ויקראת הקשר בין ענייני המקדש ומלחמת עמלק אינם כלל "מקריים" כי הרי להכרית זרע עמלק ולבנות בית המקדש הן שתים מן המצות אשר נצטוו בהן ישראל בכניסתם לארץ ישראל (הראשונה היא למנות להם מלך). ושתי המצוות הללו הן בבחינת הסור מרע ועשה טוב במישור של הכלל והוא הדין - כפי שנראה בסיום - במישור הפרטי.
עמלק בגימטריה ספק (240) לגרום לישראל להיות מסופק בדרכיו - ודוקא אצל אלו שהם "הנחשלים אחריך" שאינם בטוחים במהות דרכם ובמהלכי ההיסתוריה, השואלים את עצמם "מה זה ועל מה זה" ואינם מסוגלים להבחין בין כלים, לכלים מכלים שונים, זו דרכו של עמלק.
אך בלעם בעצמו העיד על דרך זו של עמלק "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד".
בלעם היודע ומכיר מהות המקריות ידע שאובדנו של עמלק הוא בבחינת "אחרית", שאז תהיה על ישראל המשימה של "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים", בבחינת "מחיקה על מנת לכתוב" לתת מקום "לבתוב" במציאות הארצית של העולם את אותן האותיות החסרות כדי שיהיה השם שלם והכסא שלם ואז יהיה ד' אחד
בפרק ד' פסוק ב בפרשתינו כתוב: "דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה אחת מהנה"
בקריאת הפסוק אנו יכולים להבחין שלכאורה סופו מיותר, שהרי היה מספיק במילים "אשר לא תעשינה" ולא היה צורך להוסיף "ועשה אחת מהנה"
אלא לעניות דעתי דבר זה בא ללמדנו יסוד חשוב שבהשגתו אנו יכולים להתגבר גם על נסינותיו של עמלק ולצאת מבחינת "הנחשלים אחריך" ובכך להתקרב אל הטהרה והקדושה.
תוספת זו בסופו של הפסוק באה ללמדנו שגם על מנת לעבור על מצוות לא תעשה בשוגג, צריך עשיה לא קטנה, שמקדימה לעבירה. ואם יזהר האדם וישמור את עצמו כפי שאומר המסילת ישרים במידת הזהירות ולאחר מכן במידת הזריזות, שיזדרז תמיד לעשיית המצוות, או אז גם לא יהיה לא שום ספק בליבו באשר לדרכו ויוכל להגיע למידת הנקיות ולעלות הלאה במדרגות הקדושה.
"וכשיהיה נקי מכל מידה רעה ומכל חטא ... לא תטהו החמדה לשום דבר אלא כל שהוא חטא ... תכירהו שהוא רע ותרחיקהו ממנו".
ואז היות ויתרחק ממנו גם לא יטה ליפול בפח שמנסה עמלק שבכל דור להפילו לתוכו, שהרי יתרחק ממנו ריחוק רב, ובעז"ה תתגלה סגולת ישראל בעולם ויתקיים "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".