"ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי"
פירש רש"י " עץ פרי - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה:"
אלא ללמדנו דרך חיים ומוסר. שהנה גזרה חוכמתו יתברך שיהא טעם העץ כטעם הפרי , כי כך יבוא הענין על שלמותו ,ולא היה בה באדמה הכוח הנכון לעת עתה, ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי, גילוי הרצון - השאיפה-
היא היא הנותנת. כי הרעיון הטמון כאן במעשה האדמה הוא לרמוז על כך כי על האדם לעמול על מידותיו ורצונותיו עד אשר יזדכך הלב ויהיה ראוי לחול בו הענין האלהי, וצורת הזרע הראשון, עושה העץ ההוא פרי כפרי אשר היה זרעו ממנו.
מכאן לימדתנו התורה, דרכי חינוך למען נשכיל ונדע לרדת לשורש נשמתם של ילדנו ותלמידנו , ונקבל באהבה כל גילוי של רצון ועשייה ולו הקטן ביותר בשמחה , כי עצם גילוי הרצון לעשות כמצווה הריהו מפתח לעשייה ברוכה המגיעה בסופו של התהליך אל עבר השלמות " עץ פרי עשה פרי " טעם העץ כטעם הפרי. ועל כך אמרה התורה בפירוש : " וירא אלהים כי טוב "