"וקורא "אחרי מות" ו"אך בעשור" - ורמינהי: מדלגין בנביא ואין מדלגלין בתורה! אמר אביי: לא קשיא, כאן בכדי שיפסוק התורגמן, כאן בכדי שלא יפסוק התורגמן. והא עלה קתני: מדלגין בנביא ואין מדלגלין בתורה, ועד כמה מדלגים? עד כדי שלא יפסוק התורגמן, מכלל דבתורה כלל כלל לא! אלא אמר אביי: לא קשיא, כאן בענין אחד, כאן בשני עניינין. והתניא: מדלגין בתורה בענין אחד ובנביא בשני עניינין, וכאן וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן, ואין מדלגין מנביא לנביא, ובנביא של שנים עשר מדלגין, ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו."
לפי מסקנת הגמרא מותר לדלג בתורה בענין אחד ובנביא אפילו בשני ענינים, אך בין כאן ובין כאן בכדי שלא יפסיק המתורגמן, ויש לדון מהו השיעור בזמן הזה כשאין נוהגים לתרגם.
רש"י במשנה לקמן כותב לגבי פרשת המלך (ד"ה ושמע) שאין לחוש לכך שמדלג מפרשה לפרשה בכדי שיפסוק המתורגמן, מפני שאין למלך תורגמן ואין מתרגמים אחריו. מדבריו ניתן להסיק שהוא הדין בזמן הזה שכיון שאין נוהגים לתרגם מותר לדלג אף ביותר מכדי שיפסוק המתורגמן, אלא שהתוספות יום טוב מקשה על רש"י שהרי הטעם שמותר לדלג בכדי יפסוק המתורגמן הוא שממילא אין קוראים באותה שעה שמתרגם, וביותר מזה גנאי הוא לציבור שימתינו, ואם כן כל שכן שגנאי הוא להם כשאין מתורגמן. הראבי"ה (סי' תקא) כותב שגם בזמן הזה הלכה לא זזה ממקומה ומדלג בכדי שיפסוק המתורגמן.
השולחן ערוך (או"ח סי' קמד, א) כותב שיש להקפיד שלא לשהות באופן שיעמדו הציבור בשתיקה בזמן הדילוג, ומבאר המגן אברהם (סק"ג) שהכוונה לזמנים שבהם היו מתרגמים או לכגון שהיא כתובה בקונטרסים שאפשר לסמן ולחפש מהר. מדבריו יוצא שבזמן הזה אין שום היתר לדלג בתורה, שכן גם בדילוג קטן יעמוד הציבור בשתיקה, וכתיבה בקונטרסים לא קיימת בספר תורה אלא רק בספרי הנביאים.
בעל ערוך השלחן (קמד, ד) כותב שההיתר לדלג בתורה כלל אינו נוהג היום, שהרי כל הקריאות מסודרות לפי הסדר ואין קוראים אלא לפי מה שקבעו רבותינו, והפוסקים כתבו דין זה רק אגב הדין של דילוג בנביאים אשר נוהג גם בזמן הזה בחלק מן ההפטרות.
הבית יוסף כותב בשם תשובת הרשב"א שהאיסור לדלג דוחה אף את התקנה לקרוא בתורה בציבור, כגון בראש חודש שחל בשבת כשאין בבית הכנסת אלא ספר אחד, שקוראים את הפרשה של ראש חודש מתוך חומש ואין גוללים מפני כבוד הציבור. הוא מדמה זאת למה שלמדנו במשנתנו שהכהן הגדול היה קורא בעל פה את "ובעשור" שבחומש במדבר, ולא גולל את הספר מויקרא. עם זאת מסיק הבית יוסף שנוהגים כדעת הריטב"א והר"ש שמתירים לגלול ולדלג, ולגבי ההשוואה לכהן גדול כותב הריטב"א (יומא סו, ב) שקריאתו של הכהן הגדול אינה חיוב גמור מעיקר הדין, אבל בשביל קריאה שהיא חובה אין לאסור את הדילוג.
חילוק אחר כותב המגן אברהם (שם סק"ז) שבמקדש כשהיו נוכחים כל ישראל אין למחול על כבודם, בעוד שבבית הכנסת מדובר על ציבור מצומצם שמן הסתם מוחל על כבודו כדי שיקראו את המפטיר מתוך הספר כהלכה.
תירוץ אחר לבעיה זו כותב הראבי"ה (שם) שכל מה שנאמר בסוגייתנו בקשר לדילוג בתורה ובנביאים נוגע רק לקריאה של אדם אחד, כגון כהן גדול ביום הכיפורים, אבל בשנים שקוראים אין כל איסור לדלג בין גברא לגברא. לכן בראש חודש שחל בשבת אין מניעה לגלול את הספר למקום שצריך כיון שמישהו אחר קורא את המפטיר, ורק במקום שאפשר מוציאים כמה ספרים כדי למעט בטרחה.
אולם לכאורה נראה שהמרדכי חולק על הראבי"ה שכן הוא מסביר (מגילה ס' תתיא) את המנהג בתענית ציבור לדלג מ"ויחל" ל"פסל לך" שזהו דילוג בענין אחד שהוא מותר, ואילו היה מסכים עם הראבי"ה לא היה צריך לנימוק זה, שהרי הדילוג בתענית ציבור נעשה בין גברא לגברא.
באשר לברייתא האחרונה האוסרת לדלג מנביא לנביא ומתירה זאת רק בתרי עשר דנים המפרשים במנהגים שונים שהיו מקובלים בקהילות שונות, כגון לקרוא בשבת חתן בנוסף להפטרת השבת גם את הפטרת "שוש אשיש", וכן בראש חודש שחל בשבת וביום ראשון
שהיו נוהגים להוסיף פסוקים מהפטרת "מחר חודש" על ההפטרה הרגילה של ראש חודש.
הנמוקי יוסף מסביר שהאיסור הוא רק בדילוג לצורך, כגון כשצריכים להשלים את מנין פסוקי ההפטרה, אבל כשמדלגים לשם זמר בעלמא אין איסור.
רבינו מנוח (מובא בב"י) מתרץ לגבי הקריאה לחתן שהמנהג הוא לקרוא את הפטרת "שוש אשיש" בעל פה, ואין בזה משום דילוג שנאסר.
בעלת תרומת הדשן (סי' כ') מבאר שלפ י הטעם שהאיסור הוא מפני כבוד הציבור כדי שלא ימתינו בשתיקה - יש לומר שהאיסור נוהג דוקא בנביאים הכתובים בגליונות כספר תורה, אבל כשכתובים בקונטרסים באופן שניתן לסמן ולדלג במהירות ? אין לחשוש לאיסור זה.
במאירי מובא מנהג לפיו קוראים את ההפטרה הרגילה בברכותיה, ואת ההפטרה לחתן קוראים אחריה בלא ברכות, ובדרך זו מובן שאין עוברים על האיסור לדלג מנביא לנביא.
(מעובד ע"פ עבודות שנכתבו במכון הלכה ברורה)
לפי מסקנת הגמרא מותר לדלג בתורה בענין אחד ובנביא אפילו בשני ענינים, אך בין כאן ובין כאן בכדי שלא יפסיק המתורגמן, ויש לדון מהו השיעור בזמן הזה כשאין נוהגים לתרגם.
רש"י במשנה לקמן כותב לגבי פרשת המלך (ד"ה ושמע) שאין לחוש לכך שמדלג מפרשה לפרשה בכדי שיפסוק המתורגמן, מפני שאין למלך תורגמן ואין מתרגמים אחריו. מדבריו ניתן להסיק שהוא הדין בזמן הזה שכיון שאין נוהגים לתרגם מותר לדלג אף ביותר מכדי שיפסוק המתורגמן, אלא שהתוספות יום טוב מקשה על רש"י שהרי הטעם שמותר לדלג בכדי יפסוק המתורגמן הוא שממילא אין קוראים באותה שעה שמתרגם, וביותר מזה גנאי הוא לציבור שימתינו, ואם כן כל שכן שגנאי הוא להם כשאין מתורגמן. הראבי"ה (סי' תקא) כותב שגם בזמן הזה הלכה לא זזה ממקומה ומדלג בכדי שיפסוק המתורגמן.
השולחן ערוך (או"ח סי' קמד, א) כותב שיש להקפיד שלא לשהות באופן שיעמדו הציבור בשתיקה בזמן הדילוג, ומבאר המגן אברהם (סק"ג) שהכוונה לזמנים שבהם היו מתרגמים או לכגון שהיא כתובה בקונטרסים שאפשר לסמן ולחפש מהר. מדבריו יוצא שבזמן הזה אין שום היתר לדלג בתורה, שכן גם בדילוג קטן יעמוד הציבור בשתיקה, וכתיבה בקונטרסים לא קיימת בספר תורה אלא רק בספרי הנביאים.
בעל ערוך השלחן (קמד, ד) כותב שההיתר לדלג בתורה כלל אינו נוהג היום, שהרי כל הקריאות מסודרות לפי הסדר ואין קוראים אלא לפי מה שקבעו רבותינו, והפוסקים כתבו דין זה רק אגב הדין של דילוג בנביאים אשר נוהג גם בזמן הזה בחלק מן ההפטרות.
הבית יוסף כותב בשם תשובת הרשב"א שהאיסור לדלג דוחה אף את התקנה לקרוא בתורה בציבור, כגון בראש חודש שחל בשבת כשאין בבית הכנסת אלא ספר אחד, שקוראים את הפרשה של ראש חודש מתוך חומש ואין גוללים מפני כבוד הציבור. הוא מדמה זאת למה שלמדנו במשנתנו שהכהן הגדול היה קורא בעל פה את "ובעשור" שבחומש במדבר, ולא גולל את הספר מויקרא. עם זאת מסיק הבית יוסף שנוהגים כדעת הריטב"א והר"ש שמתירים לגלול ולדלג, ולגבי ההשוואה לכהן גדול כותב הריטב"א (יומא סו, ב) שקריאתו של הכהן הגדול אינה חיוב גמור מעיקר הדין, אבל בשביל קריאה שהיא חובה אין לאסור את הדילוג.
חילוק אחר כותב המגן אברהם (שם סק"ז) שבמקדש כשהיו נוכחים כל ישראל אין למחול על כבודם, בעוד שבבית הכנסת מדובר על ציבור מצומצם שמן הסתם מוחל על כבודו כדי שיקראו את המפטיר מתוך הספר כהלכה.
תירוץ אחר לבעיה זו כותב הראבי"ה (שם) שכל מה שנאמר בסוגייתנו בקשר לדילוג בתורה ובנביאים נוגע רק לקריאה של אדם אחד, כגון כהן גדול ביום הכיפורים, אבל בשנים שקוראים אין כל איסור לדלג בין גברא לגברא. לכן בראש חודש שחל בשבת אין מניעה לגלול את הספר למקום שצריך כיון שמישהו אחר קורא את המפטיר, ורק במקום שאפשר מוציאים כמה ספרים כדי למעט בטרחה.
אולם לכאורה נראה שהמרדכי חולק על הראבי"ה שכן הוא מסביר (מגילה ס' תתיא) את המנהג בתענית ציבור לדלג מ"ויחל" ל"פסל לך" שזהו דילוג בענין אחד שהוא מותר, ואילו היה מסכים עם הראבי"ה לא היה צריך לנימוק זה, שהרי הדילוג בתענית ציבור נעשה בין גברא לגברא.
באשר לברייתא האחרונה האוסרת לדלג מנביא לנביא ומתירה זאת רק בתרי עשר דנים המפרשים במנהגים שונים שהיו מקובלים בקהילות שונות, כגון לקרוא בשבת חתן בנוסף להפטרת השבת גם את הפטרת "שוש אשיש", וכן בראש חודש שחל בשבת וביום ראשון
שהיו נוהגים להוסיף פסוקים מהפטרת "מחר חודש" על ההפטרה הרגילה של ראש חודש.
הנמוקי יוסף מסביר שהאיסור הוא רק בדילוג לצורך, כגון כשצריכים להשלים את מנין פסוקי ההפטרה, אבל כשמדלגים לשם זמר בעלמא אין איסור.
רבינו מנוח (מובא בב"י) מתרץ לגבי הקריאה לחתן שהמנהג הוא לקרוא את הפטרת "שוש אשיש" בעל פה, ואין בזה משום דילוג שנאסר.
בעלת תרומת הדשן (סי' כ') מבאר שלפ י הטעם שהאיסור הוא מפני כבוד הציבור כדי שלא ימתינו בשתיקה - יש לומר שהאיסור נוהג דוקא בנביאים הכתובים בגליונות כספר תורה, אבל כשכתובים בקונטרסים באופן שניתן לסמן ולדלג במהירות ? אין לחשוש לאיסור זה.
במאירי מובא מנהג לפיו קוראים את ההפטרה הרגילה בברכותיה, ואת ההפטרה לחתן קוראים אחריה בלא ברכות, ובדרך זו מובן שאין עוברים על האיסור לדלג מנביא לנביא.
(מעובד ע"פ עבודות שנכתבו במכון הלכה ברורה)