מדוע מוקמת ישיבת הסדר חדשה דווקא בפתח תקווה? בתשובה לשאלת מערכת "מימד" אומר הרב יובל שרלו, ממקימי הישיבה, שמיקומה במרכז ההוויה הישראלית הוא מבחנה האמיתי
שתי שאלות מהותיות נוגעות לישיבת ההסדר שאמורה לקום בפתח תקווה. הראשונה שבהן: מדוע ישיבת הסדר חדשה כאשר כבר פועלות עשרים ושמונה ישיבות מאושרות, והשאלה השנייה- מדוע דווקא בפתח-תקווה. שאלת המיקום בולטת במיוחד על רקע ההשוואה לישיבות ההסדר האחרות, הממוקמות באתריהן אם מטעמי ביטחון (גולן), התיישבות (עתניאל), ואם מטעמים חברתיים(קריית שמונה) מדוע, אם כן, ישיבת הסדר חדשה בפתח תקווה? שלוש סיבות עיקריות הביאו להקמת הישיבה בפתח תקווה. הראשונה שבהן היא ההתמודדות עם תאוריית הניתוק. האידאולוגיה הבסיסית של הישיבה, מימות ישיבת וולוז'ין היא "הוי גולה למקום תורה". ככול שיגבהו החומות סביב הישיבה, ככול שאפשרות ההתבודדות והשקיעה בלימוד יגדלו, כן תתעצם השפעתה של הישיבה על הקישור לתורה והדבקות בה. הדימוי הטוב ביותר להצגת אידאולוגיה זו הוא ציור החממה, והישיבות אכן נוהגות כחממה. מכאן הלחץ הפנימי למעט בנסיעות החוצה, מכאן תכנית לימודים מרוכזת וממוקדת, מכאן הצורך לוותר לא מעט על עניינים אחרים המעסיקים את האדם. אני תומך בתפיסה זו בכל פה, ומאמין כי הדרך להגיע לעושר רוחני אינה עוברת באמצע אלא במפגש של קצוות, זה טיבה של ישיבה, וכך ראוי שיהיה.
עם זאת מלמד דימוי החממה כי מגיע יום שבו פונים גידולי הישיבה החוצה להגשמת דרך חייהם, וכאן מתגלה הפער שבין החממה לבין החיים. כגובה העלייה בשנות הישיבה כן עוצמת ריסוק העצמות עם עזיבתה, חלק ניכר וגדול מדי של בוגרי הישיבות אינו קובע עתים לתורה, ומנגד מצויים אלה הממשיכים שנים רבות בלימוד ומנותקים מהעולם התרבותי והאקדמי. כך נוצר קרע בין העולמות, ומכאן אף נובעים ניכור וחיפוש זהות על ידי ביקורת המוטחת כלפי הצד האחר. אנו שומעים קולות רמים של סלידה מן ה"הקצנה הדתית", ומנגד בוקעים קולות מעולם הישיבות הרואים בחומרה את המעורבות התרבותית ואת נורמות החיים שבשפלת פלשת. תופעה זו היא אבן נגף המונעת את הופעתה של התורה במלוא שיעור קומתה.
הישיבה בפתח תקווה מבקשת להתמודד עם תופעה זו, אמנם גם היא תלך בדרכן של הישיבות כולן, התובעות התמסרות ושקידה. אף היא תציב את משימת התגדלות בתורה בראש מעייניה ובראש סדר יומה, אך מיקומה במרכז ההוויה הישראלית בא להקרין כי על התורה להיות חלק מן המציאות וכי זהו מבחנה האמיתי. יתרה מזו, תכניות ארוכות טווח עשויות לחדש דרך של המשך הקשר העמוק בין העולמות: העולם התורני מזה, וכל האחרים מזה.
סיבה שניה למיקומה של הישיבה דווקא בפתח-תקווה היא ההערכה כי קו החזית של מדינת ישראל נודד מיש"ע ומהגולן אל מרכז הארץ, קשה להפריז בתיאור הישיבות כמנוף חשוב ביותר להתיישבות בכל שטחי ארץ ישראל . השינוי ההיסטורי שהובילה הציונות הדתית ביחס לארץ ישראל כולה הוזן לא מעט על ידי הישיבות. התפתחותן של הישיבות באזורי הפיתוח מלמדת על הפניית מאמץ לכיוונים נוספים. הישיבות מזינות מהלך של מעורבות חברתית, וגורמות לריבוי המצטרפים לעיירות הפיתוח. כיוונים אלו מלמדים כי הישיבות הן מקור אנרגיה שבכוחו להשפיע על המתרחש בארץ ישראל. יש להעריך מחדש היכן מצויים הנושאים הבוערים של החברה הישראלית, ולמקם שם את הישיבות.
משקל ההתיישבות וצורכי הביטחון על עיצוב מדינת ישראל הולך ופוחת. סיבות רבות לדבר. החל מתהליך המדיני שאנו כיום בעיצומו, וכלה בשינוי העמוק המתרחש בחברה הישראלית. השאלות הנוגעות לזהות המדינה ולדמותה התרבותיות או ללכידות הפנימית, תופסות מקום יותר ויותר מרכזי במובן זה, קו החזית מצוי בגוש דן. הישיבה מבקשת להיות בקו חזית זה ולהזין את תפיסתה הרוחנית של הציונות הדתית, המקיימת יחסי גומלין עם הציבור הכללי במדינת ישראל.
בפתח-תקווה מצויה כיום הקהילה הציונית הדתית הגדולה ביותר בארץ אחרי ירושלים. קהילה עירונית זו שונה במובנים רבים מהקהילה ביש"ע עוסקים בעניינים רבים ומגוונים במידה רבה יותר מאשר במרכזים אחרים של הציבור הציוני דתי. אין ספק כי נקבעו שם נורמות חדשות בזיקה שבין הציונות הדתית לתורה. חלק משינויים אלה מבורך, וחלק אחר בעייתי מאוד. הצדדים החיובים של תמורה זו לא חלחלו לערים. אין פרופוציה בין מספר הישיבות הפועלות ביש"ע לבין מספרן במרכזים אחרים של הציונות הדתית, ולעובדה זו השלכות על דמותה התורנית של חברתנו, אם תצליח הציונות הדתית להמשיך ולהיות מעורבת בכל תחומי העשייה ועם זאת תפתח מרכז תורני משמעותי עם זיקה הדדית בין השניים- היא תוכל לפרשנות ייחודית של התורה. הישיבה בפתח –תקווה מבקשת לעשות את שעשו הישיבות במקום מושבן ביש"ע, בגולן ובחבל עזה, ולשמש כלי ביד המבקש להעמיק את קישורו בתורה עם מעורבותו בכל שטחי החיים.
בעיות עצומות עומדות בפני ישיבה הממוקמת במרכז המציאות. יהיה קשה מאוד לשמור על מסגרת מתמידה ולומדת בכרך גדול שבו רבות ההזדמנויות לסטות מהדבקות בלימוד. העיר מזמנת פיתויים רבים, והמרחק הקצר מהבית וממקומות אחרים הקרובים ללבו של בחור הישיבה תובע מן הלומדים יכולת נפשית ודבקות עמוקה, כמי שבא מישיבת הגולן אני מכיר היטב את התועלת שבריחוק הגאוגרפי והמנטלי ובאווירה המזמינה ללמוד. ואולם דווקא במעבר הישיבה אל העיר עשויה להיות בשורה של שיבת התורה למרכז ההוויה הישראלית, לא רק כמקום תורה המקרין מעצם מציאותו את אידאולוגיית הניתוק, אלא כמקום תורה המבקש להיות מעורה ולהתברך ממפגש עולמות , אם נצליח להעמיד ישיבה שתהיה מרכז של חיים גם בקרב הציבור הציוני-דתי החי בערים, תגדל היכולת להביא את בשורת הציבור הציוני-דתי לעצמו ולחברה הישראלית כולה.
שתי שאלות מהותיות נוגעות לישיבת ההסדר שאמורה לקום בפתח תקווה. הראשונה שבהן: מדוע ישיבת הסדר חדשה כאשר כבר פועלות עשרים ושמונה ישיבות מאושרות, והשאלה השנייה- מדוע דווקא בפתח-תקווה. שאלת המיקום בולטת במיוחד על רקע ההשוואה לישיבות ההסדר האחרות, הממוקמות באתריהן אם מטעמי ביטחון (גולן), התיישבות (עתניאל), ואם מטעמים חברתיים(קריית שמונה) מדוע, אם כן, ישיבת הסדר חדשה בפתח תקווה? שלוש סיבות עיקריות הביאו להקמת הישיבה בפתח תקווה. הראשונה שבהן היא ההתמודדות עם תאוריית הניתוק. האידאולוגיה הבסיסית של הישיבה, מימות ישיבת וולוז'ין היא "הוי גולה למקום תורה". ככול שיגבהו החומות סביב הישיבה, ככול שאפשרות ההתבודדות והשקיעה בלימוד יגדלו, כן תתעצם השפעתה של הישיבה על הקישור לתורה והדבקות בה. הדימוי הטוב ביותר להצגת אידאולוגיה זו הוא ציור החממה, והישיבות אכן נוהגות כחממה. מכאן הלחץ הפנימי למעט בנסיעות החוצה, מכאן תכנית לימודים מרוכזת וממוקדת, מכאן הצורך לוותר לא מעט על עניינים אחרים המעסיקים את האדם. אני תומך בתפיסה זו בכל פה, ומאמין כי הדרך להגיע לעושר רוחני אינה עוברת באמצע אלא במפגש של קצוות, זה טיבה של ישיבה, וכך ראוי שיהיה.
עם זאת מלמד דימוי החממה כי מגיע יום שבו פונים גידולי הישיבה החוצה להגשמת דרך חייהם, וכאן מתגלה הפער שבין החממה לבין החיים. כגובה העלייה בשנות הישיבה כן עוצמת ריסוק העצמות עם עזיבתה, חלק ניכר וגדול מדי של בוגרי הישיבות אינו קובע עתים לתורה, ומנגד מצויים אלה הממשיכים שנים רבות בלימוד ומנותקים מהעולם התרבותי והאקדמי. כך נוצר קרע בין העולמות, ומכאן אף נובעים ניכור וחיפוש זהות על ידי ביקורת המוטחת כלפי הצד האחר. אנו שומעים קולות רמים של סלידה מן ה"הקצנה הדתית", ומנגד בוקעים קולות מעולם הישיבות הרואים בחומרה את המעורבות התרבותית ואת נורמות החיים שבשפלת פלשת. תופעה זו היא אבן נגף המונעת את הופעתה של התורה במלוא שיעור קומתה.
הישיבה בפתח תקווה מבקשת להתמודד עם תופעה זו, אמנם גם היא תלך בדרכן של הישיבות כולן, התובעות התמסרות ושקידה. אף היא תציב את משימת התגדלות בתורה בראש מעייניה ובראש סדר יומה, אך מיקומה במרכז ההוויה הישראלית בא להקרין כי על התורה להיות חלק מן המציאות וכי זהו מבחנה האמיתי. יתרה מזו, תכניות ארוכות טווח עשויות לחדש דרך של המשך הקשר העמוק בין העולמות: העולם התורני מזה, וכל האחרים מזה.
סיבה שניה למיקומה של הישיבה דווקא בפתח-תקווה היא ההערכה כי קו החזית של מדינת ישראל נודד מיש"ע ומהגולן אל מרכז הארץ, קשה להפריז בתיאור הישיבות כמנוף חשוב ביותר להתיישבות בכל שטחי ארץ ישראל . השינוי ההיסטורי שהובילה הציונות הדתית ביחס לארץ ישראל כולה הוזן לא מעט על ידי הישיבות. התפתחותן של הישיבות באזורי הפיתוח מלמדת על הפניית מאמץ לכיוונים נוספים. הישיבות מזינות מהלך של מעורבות חברתית, וגורמות לריבוי המצטרפים לעיירות הפיתוח. כיוונים אלו מלמדים כי הישיבות הן מקור אנרגיה שבכוחו להשפיע על המתרחש בארץ ישראל. יש להעריך מחדש היכן מצויים הנושאים הבוערים של החברה הישראלית, ולמקם שם את הישיבות.
משקל ההתיישבות וצורכי הביטחון על עיצוב מדינת ישראל הולך ופוחת. סיבות רבות לדבר. החל מתהליך המדיני שאנו כיום בעיצומו, וכלה בשינוי העמוק המתרחש בחברה הישראלית. השאלות הנוגעות לזהות המדינה ולדמותה התרבותיות או ללכידות הפנימית, תופסות מקום יותר ויותר מרכזי במובן זה, קו החזית מצוי בגוש דן. הישיבה מבקשת להיות בקו חזית זה ולהזין את תפיסתה הרוחנית של הציונות הדתית, המקיימת יחסי גומלין עם הציבור הכללי במדינת ישראל.
בפתח-תקווה מצויה כיום הקהילה הציונית הדתית הגדולה ביותר בארץ אחרי ירושלים. קהילה עירונית זו שונה במובנים רבים מהקהילה ביש"ע עוסקים בעניינים רבים ומגוונים במידה רבה יותר מאשר במרכזים אחרים של הציבור הציוני דתי. אין ספק כי נקבעו שם נורמות חדשות בזיקה שבין הציונות הדתית לתורה. חלק משינויים אלה מבורך, וחלק אחר בעייתי מאוד. הצדדים החיובים של תמורה זו לא חלחלו לערים. אין פרופוציה בין מספר הישיבות הפועלות ביש"ע לבין מספרן במרכזים אחרים של הציונות הדתית, ולעובדה זו השלכות על דמותה התורנית של חברתנו, אם תצליח הציונות הדתית להמשיך ולהיות מעורבת בכל תחומי העשייה ועם זאת תפתח מרכז תורני משמעותי עם זיקה הדדית בין השניים- היא תוכל לפרשנות ייחודית של התורה. הישיבה בפתח –תקווה מבקשת לעשות את שעשו הישיבות במקום מושבן ביש"ע, בגולן ובחבל עזה, ולשמש כלי ביד המבקש להעמיק את קישורו בתורה עם מעורבותו בכל שטחי החיים.
בעיות עצומות עומדות בפני ישיבה הממוקמת במרכז המציאות. יהיה קשה מאוד לשמור על מסגרת מתמידה ולומדת בכרך גדול שבו רבות ההזדמנויות לסטות מהדבקות בלימוד. העיר מזמנת פיתויים רבים, והמרחק הקצר מהבית וממקומות אחרים הקרובים ללבו של בחור הישיבה תובע מן הלומדים יכולת נפשית ודבקות עמוקה, כמי שבא מישיבת הגולן אני מכיר היטב את התועלת שבריחוק הגאוגרפי והמנטלי ובאווירה המזמינה ללמוד. ואולם דווקא במעבר הישיבה אל העיר עשויה להיות בשורה של שיבת התורה למרכז ההוויה הישראלית, לא רק כמקום תורה המקרין מעצם מציאותו את אידאולוגיית הניתוק, אלא כמקום תורה המבקש להיות מעורה ולהתברך ממפגש עולמות , אם נצליח להעמיד ישיבה שתהיה מרכז של חיים גם בקרב הציבור הציוני-דתי החי בערים, תגדל היכולת להביא את בשורת הציבור הציוני-דתי לעצמו ולחברה הישראלית כולה.