אמר ליה רב לחייא בריה: חטוף ובירך, וכן אמר ליה רב הונא לרבא בריה: חטוף ובריך. למימרא דמברך עדיף ותנא רבי יוסי אומר: גדול העונה אמן יותר מן המברך, ואמר ליה רבי נהורא: השמים כך הוא תדע, שהרי גוליירין מתגרים במלחמה וגבורים נוצחין תנאי היא, דתניא: אחד המברך ואחד העונה במשמע שממהרין למברך תחילה.
הראבי"ה (ברכות סי' קמד) כותב שרבותיו פסקו שהמברך עדיף , על פי דברי הברייתא במסכת ברכות (מז, א) שבברכת הזימון הגדול שבאוכלים מברך ושאר עונים. כך פוסקים גם הרי"ד והריא"ז בברכות (נג, ב) על פי המסופר בסוגייתנו שהאמוראים אמרו לבניהם לברך.
לעומת זאת פוסקים הרשב"א בתשובה (ח"ב סי' נג) הריטב"א בהלכות ברכות (פ"ו יח) בעל ספר המנהיג (דיני תפילה) והסמ"ג (עשין כז) שהעונה אמן גדול מהמברך.
הרא"ש (בתוספותיו לברכות) מסביר שהעונה אמן גדול מהמברך משום שהוא גומר את המצוה. בעל אורחות חיים (סי' ד) כותב שהטעם לכך הוא שענית אמן היא קיום הברכה, ונחשבת כחיתום שטר. הרי"ד (שם) והרוקח (סי' של) כותבים שאמן בגימטריא הוא שם אדנות ושם הויה. המאירי בסוגייתנו מסביר שברוב הפעמים כוונת השומע גדולה מזו של המברך, ועל כן גדול העונה אמן יותר מן המברך, לפי זה הוא מסיק שאם אומד את עצמו שיוכל לכוון בברכתו - עדיף שיברך בעצמו כיון שבברייתא אמרו שאחד המברך ואחד העונה במשמע, אלא שמהשמים ממהרים לשלם למברך, ועל כגון זה אמרו גדולי החכמים לבניהם לחטוף ולברך. נראה איפוא שלפי הטעמים האחרים שנזכרו לעדיפות העונה על המברך - אין המברך עדיף גם כשיכול לכוון.
הרמב"ם (הל' ברכות א, יא) כותב שהעונה הרי הוא כמברך ומבאר הכסף משנה שאינו פוסק כרבי יוסי שגדול העונה מהמברך, משום שהאמוראים אינם סבורים כמותו יתר על כן, נראה שלדעת הרמב"ם יש עדיפות למברך על העונה, שהרי הוא פוסק (שם ה, ט) שהגדול שבחבורה מברך, אלא שסובר שהעדיפות היא רק בזה שממהר לקבל שכר, כדברי הברייתא אך מעיקר הדין העונה הרי הוא כמי שבירך.
הטור (יו"ד סוף סי' כח) מביא בשם הר"ר חזקיה על מי שעמד לקרוא בתורה ועמד אחר וקרא במקומו שאין לחייבו בקנס של עשרה זהובים כפי שמחייבים את מי שהקדים לכסות את הדם במקום חבירו, וכן אם נתנו לו בן למול וקדם אחר ומל אותו אינו חייב בקנס, מפני שענה אמן וגדול העונה יותר מהמברך. הבית יוסף טוען שפסקה זו אינה מדברי הטור אלא הגהה שהיתה כתובה בצידי הגליון וחשב המעתיק שהיא מדברי הטור, והמגן אברהם (או"ח רא סק"ו) מוכיח זאת ממה שפוסק הטור (או"ח כא) שלא כרבי יוסי.
הרמ"א בחושן משפט (שפב, א) פוסק שמי שנתן את בנו למוהל ובא אחר ומל פטור, ומבארים המגן אברהם (שם) והש"ך (חו"מ שם סק"ד) שאין זה סותר את פסיקת השלחן ערוך שלא כרבי יוסי, הרי גם לדעת החולקים על רבי יוסי העונה מקבל שכר כמברך, אלא שהמברך חשוב יותר ומהמברך לתת לו שכר, ובשביל שמנע ממנו תוספת קטנה זו לא קנסוהו לשלם.
(ע"פ בירור הלכה)
הראבי"ה (ברכות סי' קמד) כותב שרבותיו פסקו שהמברך עדיף , על פי דברי הברייתא במסכת ברכות (מז, א) שבברכת הזימון הגדול שבאוכלים מברך ושאר עונים. כך פוסקים גם הרי"ד והריא"ז בברכות (נג, ב) על פי המסופר בסוגייתנו שהאמוראים אמרו לבניהם לברך.
לעומת זאת פוסקים הרשב"א בתשובה (ח"ב סי' נג) הריטב"א בהלכות ברכות (פ"ו יח) בעל ספר המנהיג (דיני תפילה) והסמ"ג (עשין כז) שהעונה אמן גדול מהמברך.
הרא"ש (בתוספותיו לברכות) מסביר שהעונה אמן גדול מהמברך משום שהוא גומר את המצוה. בעל אורחות חיים (סי' ד) כותב שהטעם לכך הוא שענית אמן היא קיום הברכה, ונחשבת כחיתום שטר. הרי"ד (שם) והרוקח (סי' של) כותבים שאמן בגימטריא הוא שם אדנות ושם הויה. המאירי בסוגייתנו מסביר שברוב הפעמים כוונת השומע גדולה מזו של המברך, ועל כן גדול העונה אמן יותר מן המברך, לפי זה הוא מסיק שאם אומד את עצמו שיוכל לכוון בברכתו - עדיף שיברך בעצמו כיון שבברייתא אמרו שאחד המברך ואחד העונה במשמע, אלא שמהשמים ממהרים לשלם למברך, ועל כגון זה אמרו גדולי החכמים לבניהם לחטוף ולברך. נראה איפוא שלפי הטעמים האחרים שנזכרו לעדיפות העונה על המברך - אין המברך עדיף גם כשיכול לכוון.
הרמב"ם (הל' ברכות א, יא) כותב שהעונה הרי הוא כמברך ומבאר הכסף משנה שאינו פוסק כרבי יוסי שגדול העונה מהמברך, משום שהאמוראים אינם סבורים כמותו יתר על כן, נראה שלדעת הרמב"ם יש עדיפות למברך על העונה, שהרי הוא פוסק (שם ה, ט) שהגדול שבחבורה מברך, אלא שסובר שהעדיפות היא רק בזה שממהר לקבל שכר, כדברי הברייתא אך מעיקר הדין העונה הרי הוא כמי שבירך.
הטור (יו"ד סוף סי' כח) מביא בשם הר"ר חזקיה על מי שעמד לקרוא בתורה ועמד אחר וקרא במקומו שאין לחייבו בקנס של עשרה זהובים כפי שמחייבים את מי שהקדים לכסות את הדם במקום חבירו, וכן אם נתנו לו בן למול וקדם אחר ומל אותו אינו חייב בקנס, מפני שענה אמן וגדול העונה יותר מהמברך. הבית יוסף טוען שפסקה זו אינה מדברי הטור אלא הגהה שהיתה כתובה בצידי הגליון וחשב המעתיק שהיא מדברי הטור, והמגן אברהם (או"ח רא סק"ו) מוכיח זאת ממה שפוסק הטור (או"ח כא) שלא כרבי יוסי.
הרמ"א בחושן משפט (שפב, א) פוסק שמי שנתן את בנו למוהל ובא אחר ומל פטור, ומבארים המגן אברהם (שם) והש"ך (חו"מ שם סק"ד) שאין זה סותר את פסיקת השלחן ערוך שלא כרבי יוסי, הרי גם לדעת החולקים על רבי יוסי העונה מקבל שכר כמברך, אלא שהמברך חשוב יותר ומהמברך לתת לו שכר, ובשביל שמנע ממנו תוספת קטנה זו לא קנסוהו לשלם.
(ע"פ בירור הלכה)