המשנה תוך לימוד מפרשתנו אומרת "איזוהי מחלוקת שאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו" וקשה להבין מדוע אומרת המשנה מחלוקת קרח ועדתו ולא מחלוקת קרח ומשה? על מנת להבין זאת נדמה לי שצריכים אנו להבין מה מאחד את אלו שלוקח קרח אתו על מנת להלחם במשה ומה המפריד אותם. קרח שבא משבט לוי טוען בפני משה "רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד'" קרח טוען שהקדושה שוררת בכל מחנה ישראל ואין קדושים יותר ופחות; ישנה קדושה בעם ישראל כולו כפי שנאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", פס' זה לא נאמר ללוים ולכהנים בלבד אלא לכל העם. זה גם מה שבא לומר און בן פלת משבט הבכורה שבט ראובן. (גישה זו תביא מאוחר יותר לידי הנצרות)
על טענה זו של קרח אומר משה אפשר לדבר, ישנה טענה. מחר יודיע ד' אם באמת מה שאתה טוען נכון או שמא לא. בכל השיחה אין אנו רואים שום תגובה מצד קרח ישנה הסכמה שבשתיקה. מיד אח"כ מופיעה שוב התייחסות של משה האומר לקרח: הרי מה שאתה טוען שאין דרגות בקדושה, אתה בעצמך נמצא בתוך מציאות כזאת שהרי שבט לוי מורם מהשאר וגם אתה בתוכם. ושוב אין שום תגובה מצד קרח. ומי שיחפש טונים גבוהים או מתח לא ימצאה בשיחה עם קרח; משה אפילו פונה בלשון רכה ("שמעו נא") אל קרח ובני לוי, מי שירצה למצא מתח יצטרך למצא אותו בשיחה עם דתן ואבירם.
לעומתו של קרח דתן ואבירם טוענים טענה שונה לגמרי. הם אומרים אין עניין של קדושה אין חלוקה של קדושה, כל הדיבורים על אנשים קדושים יותר ועל מקומות קדושים יותר, כל זה סתם שקרים, כל הארצות שוות וכל האנשים שווים. על כן כאשר פונה אליהם משה ומבקש לקרא להם הם אומרים "לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש וגו'" הם אומרים אין מושג של עליה לארץ ישראל וכן המונח עליה מארץ מצרים שמיוחס לערב רב (כאשר מדובר בבני ישראל מדובר על יציאה ממצרים) מתייחס גם אלינו אין הבדל ביננו לבין הערב רב.
(דברים אלו של דתן ואבירם חורים למשה שכבר קיבל הסכמה אלקית לחרוץ את הדין. אולם משה מלמדנו עד כמה צריך להשתדל למנע מחלוקת מוריד את כבודו והולך אל דתן ואבירם על מנת לנסות ולמנוע את האסון, אולם הם במקום לשתף פעולה עומדים בגאווה ובהתנשאות פתח אהליהם עם נשיהם וטפם.)
ישנו הבדל מהותי בין גישתם של דתן ואבירם לגישתו של קרח: אולם לשם הפלתו של משה מוכנים הם ליצור קואליציה אינטרסנטית ומדומה, על כן אומרת המשנה "מחלוקת קרח ועדתו", כי היו ביניהם אין ספור מחלוקות ורק למטרת הפלת משה התאגדו כולם. חטאו הגדול של קרח הוא בכך שמשתמש בטענה אמיתית בדרך שקרית למטרותיו האישיות, תוך התחברות לטענות שהוא בעצמו מתנגד להן.
על כן נענש קרח על אף שתפיסתו עתידה להתקיים שהרי לעתיד לבא באמת יתקיים קדושה שורה בכל העם וישובו בכורות לעבודתם עם הלוים בב"א.
על טענה זו של קרח אומר משה אפשר לדבר, ישנה טענה. מחר יודיע ד' אם באמת מה שאתה טוען נכון או שמא לא. בכל השיחה אין אנו רואים שום תגובה מצד קרח ישנה הסכמה שבשתיקה. מיד אח"כ מופיעה שוב התייחסות של משה האומר לקרח: הרי מה שאתה טוען שאין דרגות בקדושה, אתה בעצמך נמצא בתוך מציאות כזאת שהרי שבט לוי מורם מהשאר וגם אתה בתוכם. ושוב אין שום תגובה מצד קרח. ומי שיחפש טונים גבוהים או מתח לא ימצאה בשיחה עם קרח; משה אפילו פונה בלשון רכה ("שמעו נא") אל קרח ובני לוי, מי שירצה למצא מתח יצטרך למצא אותו בשיחה עם דתן ואבירם.
לעומתו של קרח דתן ואבירם טוענים טענה שונה לגמרי. הם אומרים אין עניין של קדושה אין חלוקה של קדושה, כל הדיבורים על אנשים קדושים יותר ועל מקומות קדושים יותר, כל זה סתם שקרים, כל הארצות שוות וכל האנשים שווים. על כן כאשר פונה אליהם משה ומבקש לקרא להם הם אומרים "לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש וגו'" הם אומרים אין מושג של עליה לארץ ישראל וכן המונח עליה מארץ מצרים שמיוחס לערב רב (כאשר מדובר בבני ישראל מדובר על יציאה ממצרים) מתייחס גם אלינו אין הבדל ביננו לבין הערב רב.
(דברים אלו של דתן ואבירם חורים למשה שכבר קיבל הסכמה אלקית לחרוץ את הדין. אולם משה מלמדנו עד כמה צריך להשתדל למנע מחלוקת מוריד את כבודו והולך אל דתן ואבירם על מנת לנסות ולמנוע את האסון, אולם הם במקום לשתף פעולה עומדים בגאווה ובהתנשאות פתח אהליהם עם נשיהם וטפם.)
ישנו הבדל מהותי בין גישתם של דתן ואבירם לגישתו של קרח: אולם לשם הפלתו של משה מוכנים הם ליצור קואליציה אינטרסנטית ומדומה, על כן אומרת המשנה "מחלוקת קרח ועדתו", כי היו ביניהם אין ספור מחלוקות ורק למטרת הפלת משה התאגדו כולם. חטאו הגדול של קרח הוא בכך שמשתמש בטענה אמיתית בדרך שקרית למטרותיו האישיות, תוך התחברות לטענות שהוא בעצמו מתנגד להן.
על כן נענש קרח על אף שתפיסתו עתידה להתקיים שהרי לעתיד לבא באמת יתקיים קדושה שורה בכל העם וישובו בכורות לעבודתם עם הלוים בב"א.