גמרא.
מיתיבי: תינוקות לא קורין בתחילה בשבת אלא שונין בראשון. בשלמא למאן דאמר שכר פיסוק טעמים - היינו דאין קורין בתחילה בשבת, אלא למאן דאמר שכר שימור אמאי אין קורין בתחילה בשבת ואמאי שונין בראשון? הא איכא שכר שימור דשבת! וליטעמך שכר פיסוק בשבת מי אסור? הבלעה היא, והבלעה מישרא שרי, דתניא: השוכר את הפועל לשמור את התינוק, לשמור את הפרה, לשמור את הזרעים - אין נותנים לו שכר שבת, לפיכך אם אבדו אינו חייב כאחריותן, ואם היה שכיר שבת,שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע - נותן לו שכר שבת, לפיכך אם אבדו – חייב באחריותן.
לפי המבואר בברייתא שבסוגייתנו יש איסור לתת שכר על שמירה בשבת, אך אין איסור כשנשכר לשבוע או לחודש או לשנה, באופן שמקבל שכר גם על השבת בהבלעה. על פי זה כותב המרדכי במסכת כתובות (סי' קפט) בשם רבינו ברוך שיש חשש איסור בשכירת חזנים להתפלל בשבת, אך מביא גם את דעת רבינו שמואל שאין איסור, מפני שהשכר ניתן לחזנים בשביל קיום מצות תפילה.
הבית יוסף (או"ח סי' שו) מקשה על רבינו שמואל שהרי סוף סוף שכר שבת הם נוטלים, ומסביר שכוונתו שכיון שאין זה אלא איסור דרבנן - לא העמידו חכמים דבריהם במקום מצוה.
בענין זה דן הטור בסימן תקפה לגבי תקיעת שופר בראש השנה, ומביא בשם אחיו רבינו יחיאל, שבספרד נוהגים לשכור בעל תוקע, אך לדעת רבינו יחיאל מהברייתא שבסוגייתו מוכח שאין היתר אלא בהבלעה, ועל כן הוא תמה על מה סמכו להתיר זאת, ולדעתו מי שנוטל שכר יצא שכרו בהפסדו ועליו נאמר "עבירה גוררת עבירה". אכן הבית יוסף מסביר שההיתר מבוסס על שיטת רבינו שמואל שבמקום מצוה לא חששו לאיסור שאינו אלא לכתחילה, שהרי שוכרו מערב שבת, ורק כשאפשר יש להמנע.
הט"ז (סי' תקפה סק"ז) מקשה על הבית יוסף, שהרי אף בברייתא מדובר על שמירת התינוק והפרה שיש בכך מצוה של פרה אדומה שכל מעשיה נעשים בטהרה על ידי תינוקות כדי שלא תטמא, ובכל זאת לא התירו אלא בהבלעה.
הט"ז מתרץ שרבינו שמואל מתיר דוקא במצוה התלויה בשבת עצמה ואין לה שייכות לימי החול, כגון תפילות שבת או תקיעת שופר, מה שאין כן במצוה שאינה מיוחדת דוקא לשבת כמו שמירת פרה אדומה.
בדרך אחרת מחלק בעל עינים למשפט (נדרים לז, א ציון ג) בין שכר לקיום המצוה עצמה לבין שכר של גורם לצורך המצוה, שהתירו דוקא כשמדובר על קיום מצות היום כמו תפילה או תקיעת שופר בראש השנה, אך כשמדובר על שמירה שהיא רק גורם לקיום המצוה - לא התירו אלא בהבלעה.
מיתיבי: תינוקות לא קורין בתחילה בשבת אלא שונין בראשון. בשלמא למאן דאמר שכר פיסוק טעמים - היינו דאין קורין בתחילה בשבת, אלא למאן דאמר שכר שימור אמאי אין קורין בתחילה בשבת ואמאי שונין בראשון? הא איכא שכר שימור דשבת! וליטעמך שכר פיסוק בשבת מי אסור? הבלעה היא, והבלעה מישרא שרי, דתניא: השוכר את הפועל לשמור את התינוק, לשמור את הפרה, לשמור את הזרעים - אין נותנים לו שכר שבת, לפיכך אם אבדו אינו חייב כאחריותן, ואם היה שכיר שבת,שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע - נותן לו שכר שבת, לפיכך אם אבדו – חייב באחריותן.
לפי המבואר בברייתא שבסוגייתנו יש איסור לתת שכר על שמירה בשבת, אך אין איסור כשנשכר לשבוע או לחודש או לשנה, באופן שמקבל שכר גם על השבת בהבלעה. על פי זה כותב המרדכי במסכת כתובות (סי' קפט) בשם רבינו ברוך שיש חשש איסור בשכירת חזנים להתפלל בשבת, אך מביא גם את דעת רבינו שמואל שאין איסור, מפני שהשכר ניתן לחזנים בשביל קיום מצות תפילה.
הבית יוסף (או"ח סי' שו) מקשה על רבינו שמואל שהרי סוף סוף שכר שבת הם נוטלים, ומסביר שכוונתו שכיון שאין זה אלא איסור דרבנן - לא העמידו חכמים דבריהם במקום מצוה.
בענין זה דן הטור בסימן תקפה לגבי תקיעת שופר בראש השנה, ומביא בשם אחיו רבינו יחיאל, שבספרד נוהגים לשכור בעל תוקע, אך לדעת רבינו יחיאל מהברייתא שבסוגייתו מוכח שאין היתר אלא בהבלעה, ועל כן הוא תמה על מה סמכו להתיר זאת, ולדעתו מי שנוטל שכר יצא שכרו בהפסדו ועליו נאמר "עבירה גוררת עבירה". אכן הבית יוסף מסביר שההיתר מבוסס על שיטת רבינו שמואל שבמקום מצוה לא חששו לאיסור שאינו אלא לכתחילה, שהרי שוכרו מערב שבת, ורק כשאפשר יש להמנע.
הט"ז (סי' תקפה סק"ז) מקשה על הבית יוסף, שהרי אף בברייתא מדובר על שמירת התינוק והפרה שיש בכך מצוה של פרה אדומה שכל מעשיה נעשים בטהרה על ידי תינוקות כדי שלא תטמא, ובכל זאת לא התירו אלא בהבלעה.
הט"ז מתרץ שרבינו שמואל מתיר דוקא במצוה התלויה בשבת עצמה ואין לה שייכות לימי החול, כגון תפילות שבת או תקיעת שופר, מה שאין כן במצוה שאינה מיוחדת דוקא לשבת כמו שמירת פרה אדומה.
בדרך אחרת מחלק בעל עינים למשפט (נדרים לז, א ציון ג) בין שכר לקיום המצוה עצמה לבין שכר של גורם לצורך המצוה, שהתירו דוקא כשמדובר על קיום מצות היום כמו תפילה או תקיעת שופר בראש השנה, אך כשמדובר על שמירה שהיא רק גורם לקיום המצוה - לא התירו אלא בהבלעה.