כשיצאתי מהבית ללכת לצריף היה עוד יום, אך שהגעתי לשם היה כבר לילה. ממש בדרכי פגשתי אותו, את הערב. לנגד עיני ראיתי כיצד הוא מתפרש על העיר, עוטף את הבתים, יורד על הגגות והעצים, ראיתי כיצד הוא מקטין ומצמצם את המרחקים ומכסה על הכל באפלה. לפתע, כמו במטה קסמים, נדלקו המוני חשמלים: בחלונות , בפתחי החנויות, ניתלו בשרשראות מעל עמודים גבוהים - ושוב היה אור!
חשבתי כמה וכמה דברים יפים ונפלאים המציאו אנשים למעננו. בעיננו הם מובנים מאליהם. אנחנו מרגישים בהם אך ורק כשהם חסרים. כמה בלתי צודק הוא, חשבתי שאנו מרגישים בחשמל, למשל, רק שהוא נפסק.
עכשיו היתה זו שוב עיר שוקקת ומוארת: חשמל אדום, חשמל ירוק, חשמל רץ, חשמל ממצמץ - עיר של חשמל. מעל בית קולנוע זהר בחשמל-אש איש קרטון בגובה 5 מטר כשהוא גוהר על נערת קרטון חשופת צוואר בסרט: "אלימים וקטינות". אנשים נסעו במכוניות לאור החשמל וקנו בדוכנים המוארים של העיתונים המצויירים.
ואף על פי העיתונים עשויים נייר הם, נראה היה שהם צועקים בקול מחריש אוזניים: כל אחד מהם יותר נוצץ, יותר מבריק (למה לא מדפיסים ספרי לימוד שכאלה?) ואנשים מכל הגילים התגודדו סביבם, קצתם במבוכה, קצתם מגכחים, קצתם מושכים כתף, נוטלים חוברת ומניחים, פותחים וסוגרים ושוב פותחים ומביטים.
אחר כך ראית בליל של גופות בערבוביה, מבין הראשים זיהיתי גבר אחד קרח ושני עם שפם, אשה אחת צהובה ושניה אדומה. סלט של גופות ערומים. לא ידעתי ידיו של מי אלה ורגלו של מי היא רגל זאת. האם הם מתכוננים להופעה בקרקס? אבל אני הייתי בקרקסים ושם השחקנים לובשים מדים יפים כל כך..
היה גם סיפור מעשה ליד התמונות, המתאר את כל ההרפתקאות שמצאו את הרביעיה העליזה. הם, כל הארבעה, נסעו על אופנוע ושטו בסירות, וכל זה כמובן ללא כסות, וכל זה מתואר ברמה שילד בכיתה ה' היה מקבל ציון "מספיק בקושי" בתנאי שישתפר בחיבור הבא... כל כך דל ועלוב היה הסיפור. וכל כולו בלתי מקבל על הדעת והנפש.
עמדתי בערב, בלב העיר השוקקת, המוארת בחשמלים עליזים, בקהל שעמד ודפדף בחוברות המצולמות הללו. והמוכר עודד וזירז אותנו בקול: "יופי, יופי, מהר, מהר..."
פורנוגרפיה. פורנו- פירושו ביוונית "זונה". גראפי - "לכתוב". מילים של זימה, מילים ותמונות שמעוותות את המציאות, ראי עקום, אשר אנשים תמימים או נערים בלתי מנוסים יאמרו עליהן: "אכן זאת היא כנראה האהבה אשר שמענו עליה כה רבות, זוהי דמותה וזה פרצופה".
חשבתי: כל האנשים המצטלמים, והמצלמים הללו, הם אנשים שמעולם לא ידעו אהבה מהי, משום שאהבה היא היפוכה של הפורנוגרפיה.
הפורנוגרפיה היא בראש חוצות - ואילו האהבה מחפשת לה פינת מסתור, שאיש לא יפריענה, כדי שאוהבים יוכלו להיות לבדם, לב אל לב!
הפורנוגרפיה - היא צעקנית - ואילו האהבה הולכת חרש חרש, וכל כולה כמעשה עדין של ריקמה!
הפורנוגרפיה - היא חשפנית, מציגה לראווה באור חשמל, ואהבה מבקשת את רוך הערב לחסות בו מעין זרים, שהרי "סוד אהבתנו הוא שלנו בלבד, איש בל יחלוק עמנו, הוא יחיד ומיוחד בעולם ואין כמוהו לאף אחד!" זהו טבעה האמיתי של האהבה.
לפתע נכמרו רחמי על אנשים אלא, שאולי כל ימי חייהם לא ידעו טעמה של אהבה. הם שמעו שמוע, על מעין אושר שכזה שאין דבר נפלא ממנו, והם מקנאים באוהבים מאחר שנפשם שלהם ריקה וחלולה ואין בה אהבה, על כן הם מבקשים בכל כוחם לדעת, כיצד נראה דבר נפלא זה. מה צורה לו ומה דמות? אולם הם אינם יודעים, כי האהבה אינה נראית כלל! כשם שאמונה אינה נראית. - את האהבה אי אפשר לראות אפשר רק לחוש.
האוהבים בנפש מתאחדים גם בגוף, זאת יודעים האנשים הנבוכים. הם אומרים לעצמם: עכשיו גם אנחנו יודעים: אהבה פירושה מין! הדברים פשוטים מאוד, ואפשר גם לראות זאת ואפילו לצלם, וגם לסחור בהם.
אולם האם אפשר לצלם את אלף הנימים, אשר מתנגנים בלב האוהבים? האם אפשר לצלם את חדוות האושר, את ברק העיניים, בנוגע יד אוהב בלב אהובתו?
"יופי! יופי!" זירז אותנו המוכר במחיאת כפיים.
"אני קונה!" אמרתי.
"כמה?" שאל. אספתי חוברות שונות מכל הבא ליד. צהובות, כחולות ואדומות. "חמש!" אמרתי, וכל העניים הופנו להסתכל בי.
באתי לחבורה שלי ואמרתי: "הבאתי לכם היום חוברות פורנוגרפיות מצולמות בצבעים, עם תמונות ענק. בחוברות גברים ערומים ונשים עירומות , שאינם יודעים דבר על אהבה ועל כן הם עוסקים במין לראוה, משום שהם עקרים בנפש ולא ידעו המסכנים טעמה של אהבה. רק אנשים שאין בלבם אהבה ניזונים בפורנוגרפיה. הבאתי לכם למען תראום, מקרוב, משום שהם מצויים ברחובות ועל גבי הדוחנים.
ואם שחור הוא ההפך מלבן, ואם מר הוא ההפך ממתוק, אם חורף הוא ההפך מקיץ - הרי פורנוגרפיה היא היפוכה הגמור של אהבה", אמרתי להם.
"אם אתם תשאלו אותי, אפשר שאני שייכת לדור הישן..."
חשבתי כמה וכמה דברים יפים ונפלאים המציאו אנשים למעננו. בעיננו הם מובנים מאליהם. אנחנו מרגישים בהם אך ורק כשהם חסרים. כמה בלתי צודק הוא, חשבתי שאנו מרגישים בחשמל, למשל, רק שהוא נפסק.
עכשיו היתה זו שוב עיר שוקקת ומוארת: חשמל אדום, חשמל ירוק, חשמל רץ, חשמל ממצמץ - עיר של חשמל. מעל בית קולנוע זהר בחשמל-אש איש קרטון בגובה 5 מטר כשהוא גוהר על נערת קרטון חשופת צוואר בסרט: "אלימים וקטינות". אנשים נסעו במכוניות לאור החשמל וקנו בדוכנים המוארים של העיתונים המצויירים.
ואף על פי העיתונים עשויים נייר הם, נראה היה שהם צועקים בקול מחריש אוזניים: כל אחד מהם יותר נוצץ, יותר מבריק (למה לא מדפיסים ספרי לימוד שכאלה?) ואנשים מכל הגילים התגודדו סביבם, קצתם במבוכה, קצתם מגכחים, קצתם מושכים כתף, נוטלים חוברת ומניחים, פותחים וסוגרים ושוב פותחים ומביטים.
אחר כך ראית בליל של גופות בערבוביה, מבין הראשים זיהיתי גבר אחד קרח ושני עם שפם, אשה אחת צהובה ושניה אדומה. סלט של גופות ערומים. לא ידעתי ידיו של מי אלה ורגלו של מי היא רגל זאת. האם הם מתכוננים להופעה בקרקס? אבל אני הייתי בקרקסים ושם השחקנים לובשים מדים יפים כל כך..
היה גם סיפור מעשה ליד התמונות, המתאר את כל ההרפתקאות שמצאו את הרביעיה העליזה. הם, כל הארבעה, נסעו על אופנוע ושטו בסירות, וכל זה כמובן ללא כסות, וכל זה מתואר ברמה שילד בכיתה ה' היה מקבל ציון "מספיק בקושי" בתנאי שישתפר בחיבור הבא... כל כך דל ועלוב היה הסיפור. וכל כולו בלתי מקבל על הדעת והנפש.
עמדתי בערב, בלב העיר השוקקת, המוארת בחשמלים עליזים, בקהל שעמד ודפדף בחוברות המצולמות הללו. והמוכר עודד וזירז אותנו בקול: "יופי, יופי, מהר, מהר..."
פורנוגרפיה. פורנו- פירושו ביוונית "זונה". גראפי - "לכתוב". מילים של זימה, מילים ותמונות שמעוותות את המציאות, ראי עקום, אשר אנשים תמימים או נערים בלתי מנוסים יאמרו עליהן: "אכן זאת היא כנראה האהבה אשר שמענו עליה כה רבות, זוהי דמותה וזה פרצופה".
חשבתי: כל האנשים המצטלמים, והמצלמים הללו, הם אנשים שמעולם לא ידעו אהבה מהי, משום שאהבה היא היפוכה של הפורנוגרפיה.
הפורנוגרפיה היא בראש חוצות - ואילו האהבה מחפשת לה פינת מסתור, שאיש לא יפריענה, כדי שאוהבים יוכלו להיות לבדם, לב אל לב!
הפורנוגרפיה - היא צעקנית - ואילו האהבה הולכת חרש חרש, וכל כולה כמעשה עדין של ריקמה!
הפורנוגרפיה - היא חשפנית, מציגה לראווה באור חשמל, ואהבה מבקשת את רוך הערב לחסות בו מעין זרים, שהרי "סוד אהבתנו הוא שלנו בלבד, איש בל יחלוק עמנו, הוא יחיד ומיוחד בעולם ואין כמוהו לאף אחד!" זהו טבעה האמיתי של האהבה.
לפתע נכמרו רחמי על אנשים אלא, שאולי כל ימי חייהם לא ידעו טעמה של אהבה. הם שמעו שמוע, על מעין אושר שכזה שאין דבר נפלא ממנו, והם מקנאים באוהבים מאחר שנפשם שלהם ריקה וחלולה ואין בה אהבה, על כן הם מבקשים בכל כוחם לדעת, כיצד נראה דבר נפלא זה. מה צורה לו ומה דמות? אולם הם אינם יודעים, כי האהבה אינה נראית כלל! כשם שאמונה אינה נראית. - את האהבה אי אפשר לראות אפשר רק לחוש.
האוהבים בנפש מתאחדים גם בגוף, זאת יודעים האנשים הנבוכים. הם אומרים לעצמם: עכשיו גם אנחנו יודעים: אהבה פירושה מין! הדברים פשוטים מאוד, ואפשר גם לראות זאת ואפילו לצלם, וגם לסחור בהם.
אולם האם אפשר לצלם את אלף הנימים, אשר מתנגנים בלב האוהבים? האם אפשר לצלם את חדוות האושר, את ברק העיניים, בנוגע יד אוהב בלב אהובתו?
"יופי! יופי!" זירז אותנו המוכר במחיאת כפיים.
"אני קונה!" אמרתי.
"כמה?" שאל. אספתי חוברות שונות מכל הבא ליד. צהובות, כחולות ואדומות. "חמש!" אמרתי, וכל העניים הופנו להסתכל בי.
באתי לחבורה שלי ואמרתי: "הבאתי לכם היום חוברות פורנוגרפיות מצולמות בצבעים, עם תמונות ענק. בחוברות גברים ערומים ונשים עירומות , שאינם יודעים דבר על אהבה ועל כן הם עוסקים במין לראוה, משום שהם עקרים בנפש ולא ידעו המסכנים טעמה של אהבה. רק אנשים שאין בלבם אהבה ניזונים בפורנוגרפיה. הבאתי לכם למען תראום, מקרוב, משום שהם מצויים ברחובות ועל גבי הדוחנים.
ואם שחור הוא ההפך מלבן, ואם מר הוא ההפך ממתוק, אם חורף הוא ההפך מקיץ - הרי פורנוגרפיה היא היפוכה הגמור של אהבה", אמרתי להם.
"אם אתם תשאלו אותי, אפשר שאני שייכת לדור הישן..."