פעם אחת עברו אנשים סוחרים את העיר בעלז. שלח הצדיק את הגבאי לומר להם שיתעכבו בעיר ויסייעו לבנות את ביהמ"ד שבנה רבי שלום מבעלז. האנשים לא היו חסידי בעלז וגם נחפזו מאד לביתם, אך בכל זאת פחדו לעבור על דברי הצדיק ופקודתו שמרה רוחם והלכו לביה"כ ועשו שם איזו מלאכה. אולם היה להם צער גדול, כי רצו לנסוע במהרה לביתם וכל רגע נחשב להם לשנה ובכל פעם שלחו לשאול את הצדיק אם כבר יכולים הם לנסוע. אך הצדיק השיב להם שימשיכו את עבודתם והוא בעצמו יודיעם מתי יפסיקו מלעבוד. אחרי כמה שעות, שלח להם הצדיק, שעתה יוכלו לנסוע לדרכם. בהיותם בדרך, בעוד כברת ארץ לבא לעיר, רץ לקראתם איש אחד ואמר להם:
-תדעו, כי הנהר הנמצא על הדרך עלה על פתאום על כל גדותיו ולפני שעה או שתים, נסע כומר אחד וטבע בנהר, כי לא ידע להיזהר.
אז נוכחו האנשים לדעת, כי רוח הקודש הופיעה לצדיק ודבר ד' אמת בפיו.
-תדעו, כי הנהר הנמצא על הדרך עלה על פתאום על כל גדותיו ולפני שעה או שתים, נסע כומר אחד וטבע בנהר, כי לא ידע להיזהר.
אז נוכחו האנשים לדעת, כי רוח הקודש הופיעה לצדיק ודבר ד' אמת בפיו.