בית המשפט גזר 18 חודשי מאסר על תנאי על שר לשעבר שהורשע בעבירות מין שיש עימן קלון. עוד קודם שנשוחח על גזר הדין הבה נדון באופן עקרוני. האם טוב לפרסם פרשה מעין זו בתקשורת?
אסור לספר לשון הרע. לשון הרע זה לספר דברים רעים על בן אדם, גם אם זו אמת. לכן, לכאורה יש בזה איסור חמור של לשון הרע. אלא מה, לפעמים לשון הרע מותר לצורך תועלת. כמובן, יש לזה כל מיני תנאים, הגדרות והגבלות, אבל באופן עקרוני לשון הרע מותר לתועלת. יש פנים לכאן ולכאן, זה נושא עדין. מצד אחד חייבים לפרסם כדי להרתיע, שלא יעשו יותר דברים כאלה. אומרים: הנה, איש ציבור חשוב שנענש. ולהבא לא עושים כמותו. יש דוגמאות לכך ניתן למצוא במשנה מסכת יומא (פרק ג משנה יא): "ואלו (הוזכרו) לגנאי: …בית גרמו (על ש)לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים …בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת הגרוס, בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד, בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב" כלומר, מסביר החפץ החיים, שמאחר שסרבו ללמד עניינים אלו, פרסמו אותם כדי שילמדו מכך. לפעמים התורה עצמה מפרסמת מעשים רעים של אנשים על מנת שנלמד מכך וזה בסדר. מצד שני, יש חשש שבפרסום הדברים עלולים לקבל תוצאה הפוכה. הפרסום עלול לתת לגיטימציה למעשה. אדם אומר לעצמו: הנה, אדם חשוב ועושה מעשים כאלה, אם כן מדוע שלא אעשה כמותו. אמנם אותו תפסו, אבל אותי לא יתפסו. לפעמים עצם הפרסום שעבירות מסוימות מבוצעות בקנה מידה רחב יוצר מעין לגיטימציה לדבר, ויצא שכרנו בהפסדנו. מזה צריך להיזהר וצריך לבדוק כל מקרה לגופו. במקרה שלנו נראה, שטוב היה יותר לפרסם.
עד כמה אפשר לרדת לפרטים?
זה אסור בשום פנים ואופן, אין לזה שום תועלת. לגבי נשיא ארה"ב אמרו שתיארו בתקשורת את כל הנבלות שעשה. זה נורא ואיום. לרדת לפרטים זה ודאי אסור. לא במקרה הזה ולא במקרה אחר. ירידה לפרטים אינה בגדר לשון הרע לתועלת. בידיעת הפרטים הללו אין שום תועלת, לכן זה אסור. לא רק שאין בזה תועלת, זה גם מגרה, זה מזיק ובטוח שזה מיותר.
עד כמה חייו האישיים של איש ציבור צריכים להיות גלויים וחשופים בפני כל?
זו אותה שאלה שנשאלה קודם. מה שבטוח, שגם איש ציבור חייב להיות אדם ישר והגון גם בחייו הפרטיים. הוא אינו יכול לומר: אני ממלא חובתי כמו שצריך, ומה שאני עושה בחיי הפרטיים שלי זה ענייני. אין זה נכון! הרמב"ם בהקדמתו לפירושו על פרקי אבות, ספר ההדרכות המוסריות, שואל למה פרקי אבות כתובים ב"סדר נזיקין" העוסק בהלכות הדיינים. מה הקשר בין ענייני מוסר לדיינים? ומשיב שהדיינים חייבים להיות אנשים מוסריים. כל האנשים צריכים להיות מוסריים, קל וחומר, שהדיינים צריכים להיות מוסריים.
והדיינים במקרה שלנו הם אנשי הציבור
כן, כל אדם צריך להיות מוסרי, קל וחומר שאנשי ציבור צריכים להיות מוסריים מסיבות שונות. גם בגלל שיש השלכה ממוסר הכלל למוסר הפרט, וגם כי הוא משמש דוגמה לאומה.
אחד הנימוקים להקלה בעונשו היה שהעבירות אותן ביצע נעשו מזמן. האם חלה התיישנות על עבירות מסוג זה?
על פי ההלכה לא חל חוק ההתיישנות על שום עבירה. אין כזה דבר חוק התיישנות. אדם שביצע עבירה צריך לקבל את עונשו, ולא משנה מתי עבר את העבירה. וכי בגלל שאז לא תפסו אותו, לא יענש? איזה מין דבר זה?! אין בזה שום היגיון. אם נוכיח שבינתיים עשה תשובה, שזה שיקול בדין. חוק ההתיישנות זה חוק שלא ברור לי מה ההיגיון שעומד מאחריו. יש חוק התיישנות אם אדם עשה את העבירה כשהיה ילד קטן ועכשיו הוא גדול, שעל זה אי אפשר להעניש אותו…
בנימוקיהם קבעו השופטים כי הוא כבר בא על עונשו בעצם הפרסום התקשורתי המסיבי בעניינו. גם זה יכול לשמש שיקול?
כן. זה בהחלט יכול להוות שיקול, כי הוא כבר נענש. גם זה עונש. זה עונש חמור. פה לא נדון אם מותר או אסור לעשות זאת בתקשורת, אבל ברור שהוא סבל מזה.
ראוי היה לנהוג כך גם באריה דרעי, שספג מתקפה תקשורתית?
אם הוא סבל בתקשורת, זה יכול להוות שיקול. אני לא יודע אם הוא סבל או שלא סבל. מצד אחד התקשורת היתה עוינת, ומצד שני הוא זכה לתמיכה רחבה. אינני יודע. לא צריך לערבב פרשיות.
תקן אותי אם אני טועה, יש פתגם ביהדות האומר שאיש ציבור צריך שתהיה לו קופה של שרצים מאחוריו
זה נכון, אבל זה לא במובן הזה, אלא במובן שלאיש ציבור שעשה כמה טעויות וכעת מתגאה על הציבור אומרים "אל תתגאה על הציבור, גם אתה לא טלית שכולה תכלת". לו היה טלית שכולה תכלת היה מתנשא. יש לו טעויות. אבל אין הכוונה לדברים נוראים כאלה
אין עניין שנציגי ציבור יהיו נקיי כפיים עם טוהר המידות?
בוודאי. חז"ל התכוונו לאדם שעושה מידי פעם פה ושם כמה טעויות. אז בנאדם עשה כמה טעויות. לכאורה, מי שעשה טעויות אינו מתאים להיות איש ציבור, אבל פה הוא מתאים, כי זה מה שימנע ממנו מלהתגאות על הציבור.
אסור לספר לשון הרע. לשון הרע זה לספר דברים רעים על בן אדם, גם אם זו אמת. לכן, לכאורה יש בזה איסור חמור של לשון הרע. אלא מה, לפעמים לשון הרע מותר לצורך תועלת. כמובן, יש לזה כל מיני תנאים, הגדרות והגבלות, אבל באופן עקרוני לשון הרע מותר לתועלת. יש פנים לכאן ולכאן, זה נושא עדין. מצד אחד חייבים לפרסם כדי להרתיע, שלא יעשו יותר דברים כאלה. אומרים: הנה, איש ציבור חשוב שנענש. ולהבא לא עושים כמותו. יש דוגמאות לכך ניתן למצוא במשנה מסכת יומא (פרק ג משנה יא): "ואלו (הוזכרו) לגנאי: …בית גרמו (על ש)לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים …בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת הגרוס, בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד, בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב" כלומר, מסביר החפץ החיים, שמאחר שסרבו ללמד עניינים אלו, פרסמו אותם כדי שילמדו מכך. לפעמים התורה עצמה מפרסמת מעשים רעים של אנשים על מנת שנלמד מכך וזה בסדר. מצד שני, יש חשש שבפרסום הדברים עלולים לקבל תוצאה הפוכה. הפרסום עלול לתת לגיטימציה למעשה. אדם אומר לעצמו: הנה, אדם חשוב ועושה מעשים כאלה, אם כן מדוע שלא אעשה כמותו. אמנם אותו תפסו, אבל אותי לא יתפסו. לפעמים עצם הפרסום שעבירות מסוימות מבוצעות בקנה מידה רחב יוצר מעין לגיטימציה לדבר, ויצא שכרנו בהפסדנו. מזה צריך להיזהר וצריך לבדוק כל מקרה לגופו. במקרה שלנו נראה, שטוב היה יותר לפרסם.
עד כמה אפשר לרדת לפרטים?
זה אסור בשום פנים ואופן, אין לזה שום תועלת. לגבי נשיא ארה"ב אמרו שתיארו בתקשורת את כל הנבלות שעשה. זה נורא ואיום. לרדת לפרטים זה ודאי אסור. לא במקרה הזה ולא במקרה אחר. ירידה לפרטים אינה בגדר לשון הרע לתועלת. בידיעת הפרטים הללו אין שום תועלת, לכן זה אסור. לא רק שאין בזה תועלת, זה גם מגרה, זה מזיק ובטוח שזה מיותר.
עד כמה חייו האישיים של איש ציבור צריכים להיות גלויים וחשופים בפני כל?
זו אותה שאלה שנשאלה קודם. מה שבטוח, שגם איש ציבור חייב להיות אדם ישר והגון גם בחייו הפרטיים. הוא אינו יכול לומר: אני ממלא חובתי כמו שצריך, ומה שאני עושה בחיי הפרטיים שלי זה ענייני. אין זה נכון! הרמב"ם בהקדמתו לפירושו על פרקי אבות, ספר ההדרכות המוסריות, שואל למה פרקי אבות כתובים ב"סדר נזיקין" העוסק בהלכות הדיינים. מה הקשר בין ענייני מוסר לדיינים? ומשיב שהדיינים חייבים להיות אנשים מוסריים. כל האנשים צריכים להיות מוסריים, קל וחומר, שהדיינים צריכים להיות מוסריים.
והדיינים במקרה שלנו הם אנשי הציבור
כן, כל אדם צריך להיות מוסרי, קל וחומר שאנשי ציבור צריכים להיות מוסריים מסיבות שונות. גם בגלל שיש השלכה ממוסר הכלל למוסר הפרט, וגם כי הוא משמש דוגמה לאומה.
אחד הנימוקים להקלה בעונשו היה שהעבירות אותן ביצע נעשו מזמן. האם חלה התיישנות על עבירות מסוג זה?
על פי ההלכה לא חל חוק ההתיישנות על שום עבירה. אין כזה דבר חוק התיישנות. אדם שביצע עבירה צריך לקבל את עונשו, ולא משנה מתי עבר את העבירה. וכי בגלל שאז לא תפסו אותו, לא יענש? איזה מין דבר זה?! אין בזה שום היגיון. אם נוכיח שבינתיים עשה תשובה, שזה שיקול בדין. חוק ההתיישנות זה חוק שלא ברור לי מה ההיגיון שעומד מאחריו. יש חוק התיישנות אם אדם עשה את העבירה כשהיה ילד קטן ועכשיו הוא גדול, שעל זה אי אפשר להעניש אותו…
בנימוקיהם קבעו השופטים כי הוא כבר בא על עונשו בעצם הפרסום התקשורתי המסיבי בעניינו. גם זה יכול לשמש שיקול?
כן. זה בהחלט יכול להוות שיקול, כי הוא כבר נענש. גם זה עונש. זה עונש חמור. פה לא נדון אם מותר או אסור לעשות זאת בתקשורת, אבל ברור שהוא סבל מזה.
ראוי היה לנהוג כך גם באריה דרעי, שספג מתקפה תקשורתית?
אם הוא סבל בתקשורת, זה יכול להוות שיקול. אני לא יודע אם הוא סבל או שלא סבל. מצד אחד התקשורת היתה עוינת, ומצד שני הוא זכה לתמיכה רחבה. אינני יודע. לא צריך לערבב פרשיות.
תקן אותי אם אני טועה, יש פתגם ביהדות האומר שאיש ציבור צריך שתהיה לו קופה של שרצים מאחוריו
זה נכון, אבל זה לא במובן הזה, אלא במובן שלאיש ציבור שעשה כמה טעויות וכעת מתגאה על הציבור אומרים "אל תתגאה על הציבור, גם אתה לא טלית שכולה תכלת". לו היה טלית שכולה תכלת היה מתנשא. יש לו טעויות. אבל אין הכוונה לדברים נוראים כאלה
אין עניין שנציגי ציבור יהיו נקיי כפיים עם טוהר המידות?
בוודאי. חז"ל התכוונו לאדם שעושה מידי פעם פה ושם כמה טעויות. אז בנאדם עשה כמה טעויות. לכאורה, מי שעשה טעויות אינו מתאים להיות איש ציבור, אבל פה הוא מתאים, כי זה מה שימנע ממנו מלהתגאות על הציבור.