"לא הצלחנו לדאוג לו לפסיכיאטר וזה קרע את ליבי"

מראות הוא מיזם חברתי-קהילתי מיוחד שנולד במרכז הצעירים של המועצה האזורית הגליל התחתון, במטרה לחבר בין סטודנטים לבין נפגעי פוסט טראומה, אשר נגרמה במהלך שירותם בצה"ל. לקראת כנס כיפה, "האומץ לדבר על זה" שוחחנו עם מקימת הפרויקט הדס אלעד.

איך התחילה ההכרות שלך עם העולם של הפוסט טראומה?

כשהייתי סטודנטית בזמן צוק איתן עבדתי באגף שיקום של משרד הביטחון בטבריה ופגשתי בחור בשם ישראל שהתמודד עם פוסט טראומה ולא הצלחנו לדאוג לו לפסיכיאטר, וזה קרע את ליבי, ואני אמרתי לא חשוב איפה אני אהיה בעולם אני אפעל לעזור לכאב השקוף של הפוסט טראומטיים. 

למה בחרת דווקא באומנות?

אנחנו עובדים עם כל סוגי האומנויות והמקום ליצור חוויה וחיבור הוא באומנות, זה המקום הנקי שיש בו מרחב עם חוסר שיפוטיות, הסיפור של איציק סעידיאן שקרה אחרי הקמת הפרויקט שלנו נתן עוד דחיפה לפרוייקט. מפעל הפיס הוא זה שתומך בפרוייקט דרך המלגות של הסטודנטים שלנו עם מלגה משמעותית ובנוסף גם מתקצב את הפרויקט עצמו. 

מה האפקטיביות של הפרויקט עבור שני הצדדים, הסטודנטים והפוסט-טראומטיים?

הסטודנט שמשתתף בפרוייקט מקבל יכולת נדירה לגעת בסוגיה מיוחדת כזאת והם מתחברים לאנשים שמתמודדים, ומי שמתמודד עם הפוסט טראומה מקבל מקום בקהילה, בלי שיפוטיות ועם המון חיבור, בלי סשן של טיפול אלא כשהוא ממש הוא אותו בן אדם. הוא באה מבחינתו ליצור. 

יש לך עצה למתמודדי נפש?

העצה שלי היא להתחבר לקהילה ממקום של שווה, תהיה מי שאתה בלי תיוגים 

ספרי לנו על רגע מרגש שחווית דרך הפרויקט

אני חוזרת לישראל, שהמפגש איתו הוליד את הפרוייקט ואחרי שבע שנים הצענו את הפרוייקט הזה לישראל שעשינו את הפרוייקט למענו והוא השתתף באמת בפרוייקט ובמפגשים ודאגתי שהוא לא פורש לי. הוא לא זכר אותי ובסוף הפרוייקט הצגתי את עצמי ואמרתי לו שהוא מראות, אני סגרתי מעגל.