(טז) לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה: (יז) שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְעֵדֹתָיו וְחֻקָּיו אֲשֶׁר צִוָּךְ: (יח) וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ: (יט) לַהֲדֹף אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה': (פרק ו)
"לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" היא אחת מן המצוות הנמנות בתרי"ג מצוות; מה פירושה של מצוה זו?
כתב הרמב"ן: "לא תנסו את ה' א-להיכם - פירוש כאשר נסיתם במסה. שלא תאמר, אם יש ה' בקרבנו לעשות לנו נסים, או שנצליח בהיותנו עובדים לפניו ונשׂבע לחם ונהיה טובים – נשמור תורתו; כי הכוונה שם כך היתה, שאם יראו שהשם יתן להם מים בנס מאתו ילכו אחריו במדבר, ואם לא – יעזבוהו. ונחשב להם לעון גדול, כי אחרי שנתאמת אצלם באותות ובמופתים כי משה נביא השם ודבר ה' בפיהו אמת, אין ראוי לעשות עוד שום דבר לנסיון, והעושה כן איננו מנסה הנביא רק השם יתברך הוא מנסה לדעת היד ה' תקצר".
האיסור הוא לעבוד את ה' באופן שבו נהגו ישראל בהיותם במסה (שמות פרק יז). בני ישראל רבו עם משה בעניין המים, והיה זה בגדר נסיון, כלומר "שאם יראו שהשם יתן להם מים בנס מאתו ילכו אחריו במדבר, ואם לא – יעזבוהו". על כך בני ישראל מוזהרים: אסור לעבוד את ה' על תנאי "אם יש ה' בקרבנו לעשות לנו נסים, או שנצליח בהיותנו עובדים לפניו ונשׂבע לחם ונהיה טובים – נשמור תורתו". עבודת ה' אינה מותנית בדבר, האדם חייב לעבוד את ה' בין אם ה' עושה לו נס ובין אם ה' אינו עושה לו נס, בין אם הוא מצליח וטוב לו ובין אם לאו.
"ולכך אסר לדורות לנסות התורה או הנביאים, כי אין ראוי לעבוד השם על דרך הסתפק או שאלת מופת ונסיון, כי אין רצון השם לעשות נסים לכל אדם ובכל עת, ואין ראוי לעבדו על מנת לקבל פרס, אלא אולי ימצא בעבודתו ולכתו בדרכי התורה צער ואסון וראוי שיקבל הכל במשפט צדק, ולא כאשר אמרו אוילי עמנו: 'וכי הלכנו קדורנית מפני ה''".
עבודת ה' אינה מבטיחה הצלחות ונסים בכל עת – "אין רצון השם לעשות נסים לכל אדם ובכל עת" – לעיתים עובד ה' סובל "צער ואסון", אך הוא מצווה לקבל זאת "במשפט צדק", ולא להתנות את המשך עבודתו בשיפור מצבו.
זוהי תוכחת הנביא מלאכי (ג, יד-טו) כנגד "אוילי עמנו": "אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱ-לֹהִים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת. וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱ-לֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ" – "אנחנו עבדנוהו ושמרנו משמרתו, ועתה רואים אלו הרשעים מצליחים עד כי מאשרים אנו אותם על מעשה רשעם" (רש"י שם). כנגד טענה זו שאין תועלת בעבודת ה' ואדרבא דווקא הרשעים מצליחים, עומד האיסור "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" – עבודת ה' אינה מותנית בהצלחה המיידית.
אולם התורה גם מזכירה נסים שעשה ה' בעבר לעושי רצונו, ומבטיחה על העתיד:
"ולכך אמר הכתוב בכאן, שמור תשמרו מצותיו ועדותיו, שהם הנסים שעשה לכם מכבר להיות לכם לעדות כגון הפסח והמצה והסוכה, ותשמרו חקיו אע"פ שלא תדעו טעמם, כי באמת ייטב לכם בסוף, אין צורך לנסיון בתורה ובמצות אחרי שכבר נתאמת אצלכם שהוא מאתו יתברך. וכן בכל דבר נביא המנוסה והמוחזק בנביא אמת באותות ובמופתים כדין התורה, לא תנסו את דבריו בכל גמול ובכל עונש שיאמר לכם, ולא תסתפקו ביכלתו יתעלה, אבל האמינו בתורתו ותאמינו בנביאיו והצליחו.
והנה הבטיח כי סוף הכבוד לבוא בירושת הארץ ונצוח האויבים, כי היא הטובה הגדולה, והצריכה לאותו הדור".
ישראל מצווים לשמור את מצוות ה', ואת המצוות שציוותה התורה למען נזכור את הנסים שעשה ה' עם ישראל (=עֵדֹתָיו), וכן את החוקים שלא נודע לנו טעמם. ציוויים אלו אנו מצווים לשמור גם אם רע בהווה, "כי באמת ייטב לכם בסוף", הסוף הטוב מובטח – "האמינו בתורתו ותאמינו בנביאיו והצליחו".
ההצלחה שהובטחה לדור המדבר היא "ירושת הארץ ונצוח האויבים", וההצלחה המובטחת לדורות הבאים מופיעה בהמשך הפרק:
(כד) וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה: (כה) וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ:
וכתב הרמב"ן:
"והנה ראוי לנו לתת כבוד לשמו, כי הוא בוראנו ואשר הגדיל חסדו עמנו, ויצונו לעשות את החקים האלה הנזכרים בעדות חקים ומשפטים, ליראה אותו בעשותנו העדות זכר לנפלאותיו, לטוב לנו בעשיית החקים כי טובים הם, אין בהם חק שתהיה בו רעה כלל, אע"פ שלא נתברר טעמם לכל, לחיותנו כהיום הזה במשפטים, כי בכללם נחיה, וכלם טובים אין בהם רעה כלל, אבל כולם גורמים חיים טובים בסוף. והנה אנחנו חייבין לעשות רצון הבורא, שהוא א-להינו ואנחנו עמו וצאן ידיו, ואין בכל מצותיו רק טוב. ועוד שתהיה לנו צדקה לפני ה' א-להינו, ויתן לנו שכר טוב בעשיית כל המצות האלו".