אני לא מאמין שעברו 21 שנים.
21 שנים רועי שאתה איננו.
זיכרון של אותו היום הנורא נחרט עמוק, היום שבו אימא פתחה את דלת וארבעת הקצינים עמדו שם ובישרו לה בשורת איוב, שאתה אח יקר נהרגת בתאונת מלגזה ארורה.
מאותו הרגע הבית הפך ממשפחה שמחה למשפחה שכולה.
כואב לי הלב רועי שאתה לא כאן שאתה איננו. אני מתגעגע אליך לקול הצחוק והשמחה לשירים לביחד שהיינו הולכים לבית הכנסת.
21 שנים. מספר שנים לא מבוטל שנים שבהם עברו לצד השכול דברים טובים שמחים אך גם עצובים ביניהם אי אפשר שלא להזכיר את אבא שנפטר לפני שלושה חודשים, מוות של צדיקים. בן 79 במותו.
אבא שהיה חזק עם לב ורחב שהראה סבר פנים יפות לכולם בסופו של דבר העצב והצער פגעו בבריאותו והכניעו אותו.
רועי אתה ממש חסר לי מתגעגע אליך המון. קשה לי כל כך.
אמרו לי בשבעה שהזמן מרפא את כאב, אך לצערי עם הזמן זה נהיה יותר יותר קשה.
אח שלי היקר,
יהי זכרך ברוך.