העיתונאי והפרשן הבכיר עמית סגל הגיע לגיל 40, "למרות מאמצי הכחשה כנים", ומשתף בתובנותיו. הוא כתב: "הבוקר בשמונה השמש עמדה בשמיים, אנשים עמדו בתורים בפקקים, ואני הגעתי לגיל ארבעים. דברים שלמדתי עד עכשיו וממרומי קשישותי החדשה אני חולק איתכם".
ניסוחים חדשותיים
הוא פתח: "אחת, שאם תיפגע חלילה בתאונה, או תיעצר על שוחד, לא יגידו בחדשות שאתה ״צעיר״, אלא ״תושב ירושלים בשנות הארבעים לחייו״, או בניסוח מלחיץ יותר: ״בעשור החמישי לחייו״". הוא נתן עוד תובנה בקשר לניסוחים חדשותיים: "בתדירות מטרידה אתה דווקא זוכר תקדימים לדברים שבחדשות אומרים שהם חסרי תקדים: כבר היה שלג כבד מזה, היה שרב ממושך מזה, היו פקקים קשים מאלה, הייתה ממשלה מוזרה מזו. טוב, מוזרה כזו אולי לא הייתה".
הרגלי שינה
הוא המשיך לגביי הרגלי השנ"צ שלו: "החיים מתחלקים לשניים: בחלק הראשון ההורים מתחננים שתישן צהריים ואתה לא מוכן, ואילו בשני שאתה מתחנן לישון צהריים והילדים לא מוכנים לתת לך". הוא התייחס שוב לשינה, דווקא לא שנ"צ: "לא משנה הגיל, פעם בכמה ימים תתעורר בבעתה מחלום שבו לא השלמת את המטלות הלימודיות שלך. ההבדל היחיד זה שכבר לא מדובר במבחן ביסודי אלא התזה בתואר השני".
עמית סגל: "אנחנו חיים את החלום"
הסעיף הארוך ברשימה נוגע דווקא למצב הטוב שאנו חיים בו, כך לפי סגל: "מי שאומר לכם שהחיים היום קשים מאי פעם, או שהמדינה במצב הכי נורא שהוא זוכר, או שהוא אינטרסנט או שהוא קוטר או שהוא פשוט צעיר: אני עוד זוכר את הימים בשנות השמונים שבהם אם לא קנית מהר מהר עם הכסף, עד השבוע הבא הוא כבר איבד מערכו. את הימים בשנות האלפיים שבהם אם לא נשמעו יללות אמבולנסים אינספור באחת הערים זה נחשב יום מוצלח. את מוספי הדרושים שהפסיקו להדפיס, כי בעיקר פיטרו אז. בגדול, אנחנו חיים את החלום. ועוד יותר בגדול, המצב במגמת שיפור".