לפני כמעט שנה רעדה האדמה בלוד כמו בשאר הערים היהודיות בהם יש מיעוט ערבי גדול (כן, זו ההגדרה הנכונה). מאות פורעים בגיבוי נלהב של מנהיגים מוסלמיים מקומיים ניסו לשחזר את אירועי תרפ"ט. ברחבי הארץ נרצחו ונפצעו יהודים, ופורעים בזזו ושרפו בתי כנסת, דירות, בתי ספר ורכוש רב. משטרת ישראל, מסיבות שלא הובהרו עדיין עד היום, החליטה בארבעת ימי הפרעות לנקוט מדיניות "הכלה" מקסימלית ואפשרה לפורעים רבים לעשות ככל העולה על רוחם. אל מול הוואקום השלטוני התייצבו באופן ספונטני אלפי יהודים. היו בהם תושבי הערים, חברי הגרעינים התורניים, מתנדבים מהגולן ועד אילת וארגוני חברה אזרחית רבים. במאמץ משותף, באפס עזרה (ועם לא מעט הפרעות) מצד הרשויות הצליחו אותם מתנדבים להגן על הנפש ועל הרכוש, לתת מענה לאזרחים מבוהלים וחסרי אונים ולאלץ את המשטרה להתחיל ולמלא את תפקידה בהשבת הסדר והביטחון. איש מאותם מתנדבים לא חיפש פרובקציות וכולם נשמו לרווחה שמשטרת ישראל נזכרה שהיא קיימת ואפשרה להם לשוב איש איש אל עבודתו ואל ביתו.
שנה חלפה. איש מהמסיתים ומעטים מאוד מהפורעים באו על עונשם. ראשי המשטרה (שמשום מה איש מהם לא הודח על רקע המחדל הקולוסלי) המשיכו לפזר אמירות הזויות בדבר "טרוריסטים משני הצדדים" או "הקיפוח כגורם להקצנה של ערביי ישראל". מעט מאוד מהנשק (שראינו השבוע מה הוא יכול לחולל) נאסף, ולקראת חודש הרמאדן הבעל"ט עסוקה המשטרה בתדרוך כתבים על חשיבות המעקב אחר "חברי הגרעינים התורניים העשויים להזמין לביתם אורחים לפסח" ומי יודע מה פרובקציה איומה זו עלולה לגרום.
לחגיגה הצטרף המכון למחקרי בטחון לאומי, שפרסם אמש (במקביל לעוד לילה בו נרדמו תושבי לוד לצלילי תזמורת כלי ירייה) המלצה ולפיה על "המשטרה למנוע התאגדויות של קבוצות אזרחים יהודים להגנה על יהודים בערים המעורבות"". אני מניח שכל תושבי לוד, על רקע הציפיה שכוחות הביטחון יעשו את עבודתם, ישמחו מאוד שלא יהיה שום צורך בהתארגנויות כאלו. במקרה וחלילה לא כך יקרה, העובדה שזה הנושא העיקרי שממנו מוטרד מכון מכובד מעלה תהיות רבות לגבי הקשר בין חוקרים מדופלמים לבין המציאות.
לכאורה, הגיוני להתעלם מהמלצות בסגנון זה. בעבר זכינו לקרוא את המלצותיו הנלהבות של מכון זה ודומיו בדבר חשיבות הסכם אוסלו, ההבטחה הגדולה של ההתנתקות וקריאה נרגשת ומנומקת לנסיגה מהגולן למען הסכם שלום עם משטרו היציב של בשאר אסאד. סביר מאוד שגם אחרי הסבב הבא של מלחמה פנימית או חיצונית, נזכה לראות המלצות בסגנון חובת פינוי יהודים מערים מעורבות או הרחקת ארטילריה ישראלית מגבול הצפון כדי לא להרגיז את החיזבאללה. אל מול מגדל השן השבוי בתפיסות אולטרה ליברליות, עם ישראל ממשיך פשוט לעשות. אלפי זוגות צעירים מסתערים על מבצעי "מחיר למשתכן" בשכונותיה החדשות של לוד, עשרות קבוצות גודשות מדי שבוע את העיר העתיקה ונחשפות לעבר ולהווה הייחודיים של אחת הערים היהודיות העתיקות בעולם (מוזמנים!) בתי ספר נפתחים, לימוד תורה מתעצם, מפעלים מוקמים, התושבים שוחרי שלום ושכנות טובה, ובמגדלי אונברסיטת תל אביב יכולים להמשיך ולהמליץ איזה המלצות שהם רוצים.
ובכל זאת. חשוב להבין כי ל"ניירות העמדה" האלו יש השפעה. הם מעצבים תודעה תקשורתית ומגיעים לשולחנם של מקבלי ההחלטות. את תפיסתם של אנשי המכונים הקיימים לגווניהם קשה מאוד לשנות. הם שבויים בתפיסה של חובת ההכלה, התנצלות מתמדת בפני ערביי ישראל ויציאה אוטומטית נגד כל גילוי של לאומיות ומסורתיות בקרב בני עמם. נדרשת חלופה של חוקרים רציניים המכירים היטב את עולם המחקר ואת דרישותיו ומצוידים בעמוד שדרה לאומי חזק. ניירות עמדה שלהם בדבר הצורך בהרתעה ובהשבת "קיר ברזל" שרק הוא יביא שלום, יראו לגמרי אחרת. קיימות כמה התחלות צנועות, אבל אין הקומץ משביע את הארי. למען הבטחון הלאומי שלנו נדרשים מכונים אחרים. ומהר. ובנתיים בלוד ובשאר ערי ישראל נמשיך לבנות וליצור, ללמוד וללמד, לשלב בין מורשת רבי עקיבא ורבי טרפון ובין אתגרי המאה העשרים ואחת. מוזמנים להצטרף. גם אם זה לא ימצא חן בעיני מכון כלשהוא.
ד"ר יוסי לונדין, איש חינוך ומרצה במכללת אורות ואונברסיטאות בר אילן ואריאל. חבר הגרעין התורני בלוד.