פסיקותיו ההלכתיות ועמדותיו הציבוריות של הרב אליעזר מלמד בשלל נושאים חמורות מאוד, משנות את המסורת שקיבלנו מדורות עברו, ויוצרות נזקים חסרי תקדים בעומקם והיקפם. לעומת החומרה הרבה שמייחסים גדולי הרבנים לעמדותיו ופסיקותיו, יש מי שסובר ש"הרב אליעזר מלמד לא זז מילימטר מדרכה של תורה".

לאור זאת, ראוי לברר מה הייתה דעתו של הרב מלמד בנושאים הלכתיים וציבוריים רבים בעבר, לעומת דעתו היום, ובסופו של הבירור נביא סרגל ונמדוד אם אכן הוא לא זז מילימטר מההלכה.

חובת ההתייעצות בפסקים מחודשים עם גדולי הפוסקים

אחת הטענות העיקריות על הרב מלמד היא שהוא פוסק בנושאים רבים באופן מחודש, החורג באופן לא סביר ממסורת הפסיקה, וללא התייעצות עם גדולים ממנו. בהתנהלות זו, הרב מלמד פועל בניגוד לשולחן ערוך, המחייב להתייעץ עם גדולי התורה שבדור בפסקים מחודשים.

התנהלות זו נוגדת דברים שהוא עצמו כתב בעבר, לפיהם צריכה להיות כפיפות לגדולי הרבנים בשאלות הלכתיות רגישות: "מבחינה הלכתית הדבר קשה מאוד, ואף שהצעה זו (הפקעת נישואין) הועלתה בדורות האחרונים מספר פעמים, בארץ ובחו"ל, לא נמצא אף פוסק גדול שהסכים לכך".

הכרעות בענייני כלל ישראל

בדברי ההסבר לתמיכתו במערך הכשרות של צוהר כתב הרב מלמד שיש "...לכלול את כל החכמים מכל החוגים בכל הדיונים החשובים, כדרכם של תלמידי חכמים של ארץ ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה. אין זה מחייב להסכים, אבל זה מחייב לשמוע כל דעה בכבוד, ולתת לכל חוג מקום מכובד...כך גם בעניין הכשרות, צריך לכל הפחות להיפגש ולהקשיב בכבוד ובנחת. אני משוכנע שאם זו תהיה העמדה הבסיסית, יוכלו להגיע להסכמות שיאפשרו לרבני צהר לבטא את העמדה ההלכתית הערכית המקובלת על בני חוגם, יחד עם חיזוק מעמדה של הרבנות הראשית, ושיתוף הפעולה הזה יעצים את שמירת התורה והמצוות בישראל".

איך זה מתיישב עם התנהלותו כעת, בה הוא מגבה את רפורמת הכשרות של מתן כהנא, בכפיה על הרבנות הראשית ורוב ככל רבני ישראל? איך פתאום נשכחה "דרכם של תלמידי חכמים של ארץ ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה"? אם הוא היה מתנהל בהגינות, היה ראוי שיגיד למתן כהנא "אני מסכים איתך, אנסה לשכנע את שאר הרבנים, אך כל עוד רובם ככולם מתנגדים לרפורמות שלך, אין לך גיבוי ממני". רבנים רבים חשים שהרב מלמד מכופף אותם בבריונות ע"י מתן כהנא, וכשהרבנים המותקפים מנסים להתגונן, מאשים אותם הרב מלמד שהם לא מנעימים לו בהלכה.

הסתמכות על פוסקים יחידים

בהרבה מפסקיו האחרונים הרב מלמד מקל גם על סמך פוסקים יחידים. זאת, בניגוד למה שכתב בעבר כדבר ברור שיש להסתמך על פוסקים יחידים רק בשעת הדחק ולפי מידת ההכרח ולא יותר. וכך כתב גם לתלמידה באולפנה: "אותה מורה שגרמה לכמה בנות להפסיק ללבוש גרביים נהגה שלא כראוי, מפני שהיתה צריכה לעודד את כל הבנות לנהוג כדעת רוב הפוסקים, ולכל הפחות לשבח ולעודד את אותן הבנות שנוהגות כך. ובמקום זאת היא הדגישה את דעת המיעוט, וגרמה לבנות שהידרו במצווה להרגיש שלא בנוח, עד שהפסיקו להדר במצווה...ראוי למורה לחזור בה ולתקן את אשר עיוותה, שלא תהיה שום בת שתפסיק לנהוג כדעת רוב הפוסקים בגלל דבריה".

וכן "ואף שהרב יוסף משאש זצ"ל היה מגדולי הפוסקים שבדורו, בעל דעה רחבה ומעמיקה – אין לסמוך על דעתו בזה אפילו בשעת הדחק. שהואיל ומדובר בעמדה של אלפי פוסקים מול כמה בודדים, אין דעת הבודדים נחשבת כלל מול הרבים".

ושוב: "כתבתי שחולים ומעוברות שמסתפקים בקשר לצום הכיפורים צריכים לשאול רופא ירא שמיים...צריך להוסיף, שאם הרופא ששואלים אותו משיב על פי דעת הרבנים הבודדים המקילים למעוברות ומיניקות, אין קביעתו נחשבת כלל לפי כל הפוסקים כפי ההלכה המקובלת מדורי דורות, שמעוברות ומיניקות חייבות בצום. ולכן יש לשאול רופא שמקבל את דעת כל הפוסקים שסוברים שאין סכנה בצום של מעוברות ומיניקות, ורק מעוברות מעטות נחשבות במצב של סכנה ועליהן לשתות ביום הכיפורים".

תוקפם של מנהגי העדות

גם מעמדם של המנהגים התערער בעיני הרב מלמד באופן תמוה: "מנהגים שאינם נוהגים תדיר, כל זמן שאינם מקיפים את כל בני המקום וכל בני המשפחה, תוקפם נחלש. ואם כן בארץ, כאשר בני כל העדות מתגוררים יחד, לומדים יחד ומתחתנים זה עם זה (זולת חלקים בציבור החרדי), חובת האדם לנהוג כמנהג אביו במנהגים שאינם נוהגים תדיר נעשית קלושה...וכיום שאנו חיים יחד, כיוון שאנו מכירים רבים שמקילים לגמרי, בכל ספק במנהג יש להקל".

לעומת זאת, בעבר כתב: "מנהג אבות מחייב, ורק כאשר יש סיבה מיוחדת, רשאי אדם לסמוך על פוסקים אחרים".

צניעות

כבר כתבו על ספר "שמחת הבית וברכתו" שיצא לאור בשנת תשע"ד, כשבשער הספר כתוב: "הוצאה פנימית למדריכי חתנים ומדריכות כלות". בכוונת מכוון הספר לא נקרא "פניני הלכה", והכריכה שלו שונה מכרכי "פניני הלכה", ובפתיחת הספר הרב מלמד מסביר זאת: "על פי עצת חברים טובים, ספר זה יוצא לאור בהוצאה פנימית. וזאת משום העניינים הרגישים המבוארים בארבעת הפרקים הראשונים שבו, שמחמת הצניעות אין רגילים ללמדם בציבור, ויתכן שאף יהיו רבנים שיתנגדו לפרסומם ברבים. לכן ספר זה גם הופרד מסדרת 'פניני הלכה'...ספר זה מיועד בראש ובראשונה לרבנים ומדריכי חתנים ומדריכות כלות, אך גם לזוגות...ואע"פ כן הפצתו של ספר זה תהיה פנימית...". צויין גם הצורך "להצניעו מבני נוער".

אך במהדורה שלישית, הוא יצא בשם "פניני הלכה" ובחזותו החיצונית הוא כשאר כרכי "פניני הלכה". ב"פתח דבר למהדורה שלישית" מסביר הרב מלמד: "במהדורות הראשונות 'שמחת הבית וברכתו' נמכר בנפרד משאר סדרת 'פניני הלכה', בתחילה כהוצאה פנימית למדריכי חתנים וכלות ולאחר מכן עבור כל החפצים ללמוד הלכות אלו. אולם עתה, יחד עם כניסת הספר 'טהרת המשפחה' לסדרה נכנס עמו גם 'שמחת הבית וברכתו' ". למה מה שהיה צריך לדעתו בעבר להיות מוצנע, נהיה פתאום מתאים להיות נגיש לרווקים ולבני הנוער?

מערכת הגיור

גם בנוגע לגיור, הרב מלמד פועל בניגוד למה שחשב בעבר. לאחרונה הוא כאמור הביע תמיכה ברפורמת הגיור של מתן כהנא, בהתעלמות באופן דורסני מדעת רוב רבני הציבור הדתי לאומי ורבני ישראל בכלל, וזאת בשונה ממה שכתב בעבר שיש צורך בהסכמה רחבה ככל האפשר: "בית הדין מקבל את הגר מכוח תורת ישראל ועם ישראל, ולכן ההסכמה על קביעת בתי הדין לגיור צריכה להיות מכוח רוב הרבנים, כאשר הרבנות הראשית מארגנת את ההסכמה הזו (...) לכן טוב עושה תנועת הבית היהודי שמבקשת לקבוע חוק שמוסכם על רוב הרבנים ועל הרבנים הראשיים".

גיור זרע ישראל ללא כוונה לקיים מצוות באופן מלא

ולא רק ביחס למערכת הגיור, אלא גם ביחס לדיני הגיור, דעת הרב מלמד בשנה האחרונה היא כי אין הכרח שהמתגייר יתכוון לקבל עליו את כל המצוות: "...ויש מקילים וסוברים שגם אם מלכתחילה הגר מתכוון לחיות כמסורתי בלבד, כל זמן שגישתו העקרונית לתורה ולמצוות חיובית – יש לקבלו...לפיכך, בימינו, כאשר מדובר בזרע ישראל שמזדהים עם ישראל, מוכרחים לאפשר לרבנים הנוהגים כשיטת המקלים לגיירם".

זאת, בניגוד מפורש למה שכתב בעבר שהגיור מותנה בקבלת מצוות, וגם זרע ישראל אין לגייר ללא הערכה קרובה לוודאי שהגוי מתכוון לשמור את כל המצוות: "אם בית הדין יקבל את מי שאינו מתכוון לקיים את המצוות – יזיק לעם ישראל, ועל זה אמרו חכמים: “רעה תבוא למקבלי גרים”, ו”קשים גרים לישראל כספחת”.

וכן שם בהמשך: "כיום, כאשר המניע הראשון לבואם של מרבית הגרים הוא קשרי משפחה עם יהודים, יש צורך לברר יותר לעומק את הנכונות לקיים מצוות. לפיכך החליטה הרבנות הראשית בהנהגתו של הרב שלמה גורן זצ”ל, להאריך את תהליך את הגיור למשך כשנה, ובמשך שנה זו המועמד לגיור צריך ללמוד באולפן גיור את יסודות אמונת ישראל ותורתו והלכות רבות, ואף נבחן על ההלכות שלמד(...) בסיום השנה, בית הדין מראיין את המועמד לגיור ומקבל עליו חוות דעת מהרבנים שלימדו אותו באולפן, ומהמשפחה הדתית שליוותה אותו, ואם הוא משתכנע שאכן רצונו של המועמד לשמור תורה ומצוות, הוא מקבלו לגיור".

מעמד בתי המשפט החילונים

בספר "המסורת היהודית" הביא הרב מלמד שתי דעות ביחס התורה לבתי המשפט החילונים, ולפי הדעה השנייה "כל עוד אין יכולת להעמיד את דין התורה על תילו, מותר להישפט בבית משפט חילוני, מפני שיש לציבור סמכות לקבוע שהוא רוצה לפעול על פי מערכות משפט שהוכיחו את עצמן במדינות מתוקנות. בכל אופן כולם מסכימים שראוי שמערכת המשפט הישראלית תקבל יותר השראה מערכי התורה והיהדות, וכאשר זה יהיה מקור השראתה המרכזי, היא תיהפך לכשרה על פי ההלכה".

דבריו אלה הם הפוכים לגמרי ממה שכתב פעמים רבות מאוד בחריפות רבה להחשיבם כערכאות של גויים, ושההולכים להישפט שם ללא היתר מבית דין הם רשעים.

ביחס לשאלה אם אכן יש שתי דעות בעניין כתב בעבר: "מוסכם להלכה, שגם כאשר הדיינים יהודים, אם כללי פסיקתם אינם לפי התורה, דינם כדין ערכאות של גויים...ומכיוון שניסוח זה (הסכם קדם נישואין) מיועד לרבנים, ומשתמעת ממנו לגיטימציה לפנייה לערכאות, יש בדבר משום חילול השם".

היחס לנשות הכותל

בעניין היחס לנשות הכותל, כתב הרב מלמד: "ראוי לרב הכותל שיכבד את כל היהודים מכל הזרמים...מתוך כך, בטוב טעם ודעת, ישתדל להרגיע את האנשים שמעוניינים להתקוטט שיתרכזו בתפילותיהם מתוך אהבת ישראל. ויפנה את הנשים שרוצות לקרוא בתורה בראש חודש ל'עזרת ישראל', וידאג לכל צורכיהן בכבוד".

בכך הוא מורה נגד הדברים שכתב בעצמו: "יש נשים שאינן מקפידות בהלכות צניעות ובמצוות רבות, ורק בטלית ותפילין רוצות להתהדר, ויש למחות במגמתן להפוך את התורה ומצוותיה לזירה למאבקים חברתיים...יש לבקר נשים שאינן מהדרות במצוות רבות ודווקא בטלית מתעטפות בפרהסיה, כדי לבטא בזה התנגדות למסורת ההלכה".

מה גרם את השינוי, שבמקום למחות בהן על רצונן להתהדר במצוות טלית ותפילין כפי שכתב בעבר, ולמחות "במגמתן להפוך את התורה ומצוותיה לזירה למאבקים חברתיים", רב הכותל צריך אפילו לסייע להן לקרוא בתורה בניגוד להלכה, ועם טלית ותפילין, ולדאוג "לכל צורכיהן בכבוד"?

היחס לרפורמים

גם ביחס לרפורמים חל שינוי משמעותי אצל הרב מלמד. לאחרונה קרא לנהוג בהם בפייסנות, עד כדי קריאה לרב הכותל לתת להם ספרי תורה לקרוא בהם בניגוד להלכה, שהרי הם מעלים לתורה נשים, וחלקן אף לא צנועות, וכן גויים ועוד. בנוסף, אף כתב שכחלק מאהבת ישראל יש לאהוב לא רק את הרפורמים, אלא גם את הגויים שנשואים לרפורמים, שהרי יש להם קשר לעם ישראל!

לעומת ההתייחסות הפייסנית הזו לרפורמים, כך כתב הרב מלמד רק לפני ארבע שנים: "הרפורמים ניסו לחבל בהכרה בירושלים, כפי שמחקו את ירושלים מהתפילה, ובמקביל באים בדרישות לשנות את המקובל בכותל...לצערנו הרפורמים, שביקשו לחבל בהכרזת טראמפ אודות ירושלים מתוך שנאתם לטראמפ וללאומיות היהודית, הם אלה שכמה דורות לפני כן הוציאו את ארץ ישראל וירושלים מנוסח התפילה, והם שרוצים עכשיו שמדינת ישראל תכיר בהם כזרם דתי יהודי שווה ערך למסורת היהודית מדורי דורות, והם אלה שרוצים לשנות את המנהגים המקובלים והאהובים בכותל המערבי שנכבש על ידי מדינת ישראל בניגוד לעמדתם. וכשלא מקבלים את עמדתם, הם מעוררים שנאה ומשמיצים את מדינת ישראל ונאמני המסורת בכל העולם. עושים מעשה זמרי בהתבוללות וחבלה בכל דבר לאומי, ומבקשים שכר כפנחס שהוא נציג הקודש מדורי דורות. כמה צער וכאב יש לנו מהפגיעות שאחינו הרפורמים פוצעים בנו. אנחנו רוצים לחבקם כאחים אהובים, ולקבלם כאן כשותפים מלאים בתחיית האומה, והם דוקרים ומחבלים".

שנתיים לפני כן אף כתב שבמקביל לצורך לבטא אהבה כלפי כל יהודי רפורמי, עלינו "להיאבק" ו"להתקוטט" עם הרפורמים בכל הקשור למעמדם הדתי כפי חפצם.

לאור כל זאת יש לשאול - האם התורה השתנתה לאחרונה? כללי הפסיקה השתנו בשנים האחרונות? בתי המשפט החילונים השתנו? האם חל שינוי אצל הרפורמים בשש השנים האחרונות? האם יש משהו שיכול להצדיק את רצף שינויי העמדות והפסקים בכל התחומים שצויינו פה? למה הרב אליעזר מלמד שינה את דעותיו בכל כך הרבה תחומים ובאופן חסר תקדים? מה מבטא השינוי הזה? למה הרב מלמד זז כל כך הרבה מילימטרים מההלכה כפי שהוא עצמו סבר בעבר? לרב אליעזר מלמד פתרונים.

הרב ליאור פנחס הוא מורה הוראה בגבעות שילה ומעורכי חוברת "מסורת הפסיקה".