בְּנֶפֶש שִׁבְעִים יָרְדוּ לְמִצְרַיִם,
כָּל יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב,
וַיִפְרוּ יִשְׂרָאֵל וַיִּרְבּוּ שִׁבְעָתַיִם,
וִימַלְּאוּ אֶת מִצְרַיִם לָרֹב,
וַיָּמָת יוֹסֵף וַיָמוּתוּ אֶחָיו,
וְאִתָּם כָּל זִקְנֵי הָעֵדָה,
וַיָּקָם אָז מֶלֶךְ חָדָשׁ אַחֲרָיו,
אֲשֶׁר אֶת יוֹסֵף לֹא יָדַע,
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה: רְאוּ כִּי הִנֵּה
הִתְעַצֵּם יִשְׂרָאֵל גַּם מִמֶּנּוּ,
לְכוּ נִתְחַכְּמָה פֶּן יִפְרֹץ וְיִרְבֶּה,
וְנוֹסַף אָז גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ,
וַיָּשִׂימוּ עָלָיו אֶת שָׂרֵי הַמִסִּים,
וְאוּלָם יִשְׂרָאֵל לֹא נִמְחַץ,
וּכְכָל שֶׁעִנּוּהוּ שׁוֹטְרִים וְנוֹגְשִׂים,
כֵּן פָּרָה וְרָבָה וּפָרַץ,
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל הַמְיַלְּדוֹת,
הֲלֹא הֵן שִׁפְרָה וּפוּעָה,
בְּיַלֶּדְכֶן אֶת אוֹתָן עִבְרִיּוֹת,
הִשָּׁמְרוּ, רַק אִם בַּת – וָחָיָה,
וַתִּירֶאנָה הַשְּׁתַּיִם אֶת הָאֱלֹהִים,
וְלֹא עָשׂוּ כִּדְבָרוֹ,
וְגַם תְּחַיֶּינָּה אֶת הַיְלָדִים,
וַיִּחַר אָז מְאֹד לְפַרְעֹה,
וַיְצַו אָז פַּרְעֹה אֶת כָּל בְּנֵי עַמּוֹ,
(וְעוֹנְשׁוֹ לִצְפוּנָיו עוֹד טָמוּן):
כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד תַּשְׁלִיכוּן לַיֵאוֹר,
וְאֶת כֹּל הַבַּת תְּחַיּוּן...
וּבִרְשׁוּת רַבּוֹתָי, עוֹד מִילַת פַּרְשָׁנוּת,
לְסִפּוּר עַל שִׂנְאָה יְשָׁנָה,
כִּי הִנֵּה רֵאשִׁיתָהּ שֶׁל אוֹתָהּ גִּזְעָנוּת,
שֶׁגַּם בְּיָמֵינוּ יֶשְׁנָהּ...
(שמות א', א'-כ"ב)