המחלוקת אודות החיסונים נגד נגיף הקורונה הגיעה להכרעת בית הדין הרבני בירושלים, כאשר אב גרוש התנגד לחסן את ילדיו נגד נגיף הקורונה והאם דרשה לחסנם.
הסיפור החל כאשר אב גרוש אשר מתנגד לחיסונים, פנה לבית הדין הרבני בדרישה לאסור על אשתו לחסן את שני ילדיו הקטינים כנגד נגיף הקורונה. האב, המשמש כאפוטרופוס על ילדיו יחד עם האם, צירף לתביעה מסמך בן חמישים עמודים ובו נימוקים רפואיים ומשפטיים המבססים את התנגדותו.
האם מנגד, הגישה בקשה לבית הדין שיתיר לה לחסן את ילדיה נגד נגיף הקורונה על אף התנגדותו של האב, וצירפה את המלצת רופא המשפחה של הילדים בתוספת המלצות משרד הבריאות.
חברי בית הדין הרבני האזורי בירושלים האב"ד הרב יצחק אושינסקי, הרב מאיר קהאן והרב יעקב שטיינהויז נכנסו לעומק המחלוקת הסבוכה ובחנו את הנושא הן לפי חוקי הכשרות המשפטית והאפוטרופסות האזרחית, והן על פי ההלכה היהודית ומקורותיה.
בפסק דין המשתרע על פני עשרות עמודים קובעים הדיינים כי השיקול המרכזי המנחה להכרעת הדין הוא טובת הילדים. טובת הילדים קודמת לטובת אחד ההורים או אפילו שניהם, והשאלה היא האם טובת הילדים בנסיבות הרפואיות היא שיתחסנו או שמא בשל תופעות הלוואי והנזקים העתידיים שאולי יקרו או שלא לא כדאי לחסנם.
בסופו של דבר כתבו הדיינים אושינסקי, קהאן ושטיינהויז בהכרעת הדין: "לאחר בחינת טובת הילדים הספציפיים ולאור כל האמור, בית הדין קובע כי האם רשאית לחסן את הקטינים ילדי הצדדים, גם ללא הסכמת האב. זאת בתנאי שהבן שהבגיר (בן 15) יסכים לחיסון ולא יביע התנגדות לאור גילו הבוגר יחסית".