ברוך דיין האמת. אידה נודל, אסירת ציון בברית המועצות של שנות השבעים והשמונים, הלכה לעולמה בגיל 90. נודל נולדה בשנת 1931 בפרבר של מוסקבה לחיה ויעקב, ששירת כקצין בצבא האדום. מגיל תשעה חודשים גדלה אצל סבה וסבתה, ובגיל שלוש עברה משפחתה כולה למוסקבה.
אידה ואחותה אלנה למדו בבית ספר לא יהודי, אולם בבית נשמרה המסורת, בעיקר בימי חג ומועד. אביה נפל במלחמת העולם השנייה, כשהייתה בת תשע. בבגרותה למדה כלכלה באוניברסיטת מוסקבה.
לאחר שהגישה בקשה לוויזה ליציאה מרוסיה הסובייטית ב-1971 ונדחתה המשיכה בשנים הבאות להגיש בקשות להגר, בלא הצלחה. ב-1972 פוטרה מעבודתה. במהלך השנים חשפה את הפרת זכויות האדם הבסיסיות של האסירים בארצה.
הרשויות בברית המועצות לא ראו בעין יפה פעילות זאת, והיא נחקרה פעמים רבות על ידי הק.ג.ב. בהמשך נידונה בבית משפט לארבע שנות גלות בכפר קריבושיינו שבמחוז טומסק בסיביר. בתקופת מאסרה הייתה אידה נודל לסמל כ-"סירובניקית" וזכתה להדים בדעת הקהל העולמית. התייצבותן לצדה של דמויות מרכזיות כרונלד רייגן, מרגרט תאצ'ר, ג'יין פונדה וליב אולמן בשילוב עם תהליך השקיעה של ברית המועצות הביאו לשחרורה ולעלייתה לישראל ב-15 באוקטובר 1987.
ביתה הראשון בארץ היה ברחובות, ולאחר מכן עברה להתגורר בבית בכרמי יוסף. ב-1992 הקימה את ארגון "אם לאם" העוסק בקידום חינוכם של ילדי העולים מרוסיה. אידה נודל זוהתה עם הימין הפוליטי והייתה שותפה למחאה נגד תכנית ההתנתקות מעזה.