צריך לקרוא את הפוסט של מרב מיכאלי פעם ועוד פעם כדי להבין שהכפיים הסוערות ואיחולי הברכה הנרגשים ממחישים באיזה עולם חולני אנחנו נמצאים. אני לא מדבר על ההיפוך הרעיוני המהיר בין מה שהצהירה כל חייה נגד גידול ילדים, נגד הורות ונגד פונדקאות, שאמרה שמוסרי יותר לאמץ מאשר להשתמש בפונדקאית. זה בהחלט עניין שצריך להצביע על עמוד שדרה חלול. אולי שנות האופוזיציה הארוכות שגורמות ללהג בלי אחריות. אבל זה לא העיקר.
אני מדבר על כך שהאישה בת ה-55 יכלה במשך שנים להביא ילדים אבל לא רצתה. נכון היו לה עקרונות שנבעו מריקבון מוסרי אבל עכשיו ליאור רוצה ואנחנו נביא לו פונדקאית. נביא לו את קלסי המסכנה שזקוקה לכסף.
יכלה מיכאלי לומר טעיתי, נפקחו לי העיניים, הבנתי כמה הורות חשובה, איזו מטומטמת הייתי עד היום לחשוב שאישה לא רוצה להיות אמא ואיזו טפשה הייתי שלא הבאתי ילדים בזמן ולצערי כעת כבר אין לי פוריות להריון ולכן נאלצתי להשתמש בפונדקאית.
מה פתאום? אני מרב מיכאלי בתה של סוזן קסטנר ממשיכה להאמין במה שהאמנתי. שמה פס על כל הנשים שהקשיבו לי ולא הביאו ילדים ועכשיו יתמודדו עם החסר הזה בחיים, על האומללות שמביטות בי בתדהמה ושואלות עצמן איך עשיתי להן את זה. שיגידו שמכרתי נשמתי לשטן. לא מתרגשת. שאני אבקש מהן סליחה על מה שעוללתי להן? פחחח. וחוץ מזה הילד שנולד לי בא לעולם בגלל ליאור. לא בגללי. מבחינתי הוא סתם קוץ בישבן. זו בסה"כ המתנה שלי לליאור אהובי. אתם תביאו לבן זוגכם שעון חדש או קורס צניחה. אני אביא לו תינוק מתוק מאמריקה.
הכותב יועץ אסטרטגי 'זליגר שומרון'