תקשורת קולחת מעידה על פתיחות בזוגיות ומהווה מפתח לזוגיות טובה וליכולת לפתור קונפליקטים זוגיים. בחיי החיום יום זוגות חווים מידי פעם מריבות קולניות ושתיקות רועמות, אומנם קיימים פתגמים המצדדים בעדיפות השתיקה על פני הדיבור, כמו "סייג לחוכמה שתיקה". אבל זוגות הנקלעים למצב בו השתיקה שהופכת לאורח קבע במשכנם, אינם רואים בה את החיוב, אלא נוטים להזדהות עם אביב גפן הטוען ש"השתיקה שלי, היא הצרחה הכי גדולה שבי", לכן מתייחסים אליה כגורם הפורמם את הקשר, המביא אותו לכדי ניתוק פיזי ונפשי עד כי הוא משפיע לרעה על התא המשפחתי והזוגי.
ראוי לציין כי אחוז גבוה של גירושין מתרחש דווקא במערכות יחסים המאופיינות בשתיקה, לכן שיש קונפליקט עדיף לדבר עליו ולמצוא דרך לגשר על המחלוקות, למצוא את הפתרון המתאים לשניהם, ולא לשתוק ולטאטא את הבעיות מתחת לשטיח.
קיימים שני סוגים של שתיקה:
1. שתיקה בונה- שתיקה המתרחשת לאחר מריבה זוגית, בה כל צד שותק כדי להפסיק את המריבה, להפחית את הכעס ולהזרים אוירה חיובית יותר לקשר, על מנת שאפשר יהיה לדון על נושא המריבה ולפתור את הקונפליקט. שתיקה זאת מהווה מעין תקופת "צינון" לזוג כדי שיוכלו לחזור ולדון בנושא המריבה לאחר הירגעות.
2. שתיקה רועמת- שנקראת גם טיפול בשתיקה- זהו מצב בו אחד מבני הזוג מחרים את האחר ביחסים ואינו מאפשר דו שיח. שתיקה זאת מביעה ביקורת קשה ביותר על השני בדרך היוצרת ריחוק הולך וגדל בניהם. המשתמש בשתיקה זאת רוצה להעניש, להשפיל, לשלוט ולהתיש את בן הזוג. השקט שנוצר לכאורה מלווה בתחושת מתח, חוסר אונים ועצב, כך שאם לא ישימו לו סוף, הוא יביא לסיום יחסיהם.
סוג שתיקה זה לא מביא את הוויכוח לידי סיום, אלא מהווה עדות למצב בלתי נסבל לשני הצדדים כך שנוצר אי שקט, לחץ, ייאוש ובדידות.
מאמר זה מתמקד בסוג זה של שתיקה, שמהווה דרך פוגעת והרסנית ביותר בזוגיות, משום שמצד אחד היא יוצרת תחושה על פני השטח שהכול בסדר, ומצד שני, מתחת לפני השטח רוחשים הגחלים של איום, פחד וחוסר אונים.
שימוש בשתיקה רועמת
חוקרים טוענים כי מאחרי כל שתיקה מסתתרת פנטזיה אצל השותק שיבינו אותו ללא מילים, או שהשותק חושש להביע עצמו מחשש לביקורת ולזלזול ובכך שהוא שותק אינו מאפשר לשני להגיב. לכאורה, האדם השותק, אינו עושה שום דבר אקטיבי, אלא נוקט בשיטה הנקראת -"פאסיב אגרסיב", לכן יש לראות בשתיקה סוג של התעללות רגשית אלימה. הצד השותק, מעביר מסר שאינו מעוניין לשתף פעולה עם בן הזוג ומעניש אותו . כתוצאה מכך, בן הזוג עובר התעללות רגשית, בה הוא שנשאר חסר משמעות ובודד עם הכאב והכעס ללא יכולת להגיב.
היחיד נוקט בדרך של שתיקה מסיבות שונות, יש כאלו שיעשו זאת כדי להימנע מקונפליקט וגם כדי להגן על עצמם מפני פגיעה נוספת מבן הזוג, או/ו כדרך לחנך את בן הזוג ולהעביר מסר של ענישה. השתיקה כמוה כצעקה יש בה עוצמה וכוח הגורם לבן הזוג השני להיות תלוי בחסדיו של בן הזוג השותק.
השותק משאיר את הקונפליקט בלתי פתור ושם עצמו במעמד של צודק ללא עוררין, כיחיד בעל כוח ושליטה שאינו מסוגל לסלוח לבן הזוג ובכך משאיר אותו ללא יכולת תגובה והכלה, עד כדי חוסר שביעות רצון מהזוגיות.
איך נולדת שתיקה?
דפוס השתיקה לא התחיל עם הזוגיות, אלא מקורו בילדות המוקדמת, עת ינק השותק בבית הוריו. יש שהילד למד כי הוויכוחים אינם מועילים ולעיתים אף מזיקים, לכן הוא נסוג לעולם השתיקה שהינו בטוח יותר ובמקביל הוא יתחיל להיות ממורמר ויתרחק מבן הזוג. יש כאלו שגדלו אצל הורים שנקטו באגרסיביות פאסיבית והם משתמשים בדפוס זה ביחסיהם כבוגרים.
השימוש בטקטיקת השתיקה, מביע חסך גדול ביכולת של הבעה ישירה של דעות, עמדות ומחשבות. דרך זו מתפתחת כאשר הילד חווה כעס, ביקורת והשפלה על ידי דמויות תקשורת משמעותיות בגידולו כאשר ניסה להביע דעה עצמית וחשיבה נפרדת. לכן הוא למד להגן על עצמו דרך צמצום עצמי והתרחקות מהמקום המכאיב. לכן יש לראות בשתיקה מעין מנגנון הגנה מפני כאב וסבל שהמילים יביאו. הפסיכולוג הבריטי Sabbadini מוסיף וטוען, כי מאחורי כל שתיקה קיימת פנטזיה שהיא תביא לכך שהשני יבין את רצונותיו, תחושותיו ורגשותיו של השותק מבלי לדבר. השתיקה במערכת יחסים באה להגן על המילים, היא נובעת מחרדה גדולה להגיד אותן, לכן היחיד נסוג לשלב התפתחותי ראשוני, כמו הרחם או/ו שלב התפתחותי פרה- וורבלי שהוא מקום בטוח יותר.
שימוש בטקטיקה של שתיקה אינו בריא מאחר והוא יוצר מרחק בזוגיות המלווה בפגיעה באינטימיות ובתחושת החברות.
כיצד מטפלים
הזוג צריך ללמוד לא לשתוק, אלא לפתח יכולת לבטא רגשות באופן שיאפשר להם לפתור קונפליקטים בצורה יעילה. על הזוג לדעת כי השותק, אינו החזק בקשר, אלא הוא זה שצריך טיפול על מנת שיוכל להתמודד בצורה טובה עם קונפליקטים ולא יברח מהם. עליו לקחת אחריות על התנהגותו ולפתח דרכי התמודדות ישירות.
על בני הזוג לא לחשוש ממריבות, עדיף להם להתווכח ולדבר כדי למצוא דרכים לגשר על הפערים בניהם. הם צריכים לשוחח כדי לשחרר לחצים ומתחים בניהם ורק לאחר מכן למצוא דרכים לפתרון חילוקי הדעות.
על בני הזוג לדעת ששתיקה אינה פתרון, אלא הבעיה עצמה. כדי לקיים זוגיות טובה וארוכת טווח, יש צורך בתקשורת שוטפת ואותנטית השומרת על כבוד הדדי. בני הזוג צריכים לדעת לנהל את התקשורת בניהם תוך שמירה על כבוד של כל אחד מהם, דרך המילים, טון הדיבור וההתנהגות. הם צריכים להרגיש בנוח אחד עם השני ושמחים על ההזדמנות לתקשר.
הטפול בבני זוג אלו, צריך לכלול בניית דרך למריבה בונה. בה הזוג לומד יכולת הקשבה פעילה לשאת את הקשיים ולאפשר לדבר עליהם, בד בבד עם פיתח יכולת הכלה ותמיכה שתביא את הזוגיות שלהם לקרבה ואינטימיות.
רונית כהן זמורה היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית.