הדברים הבאים מוקדשים באהבה לחמי וחמותי, צבי ותמר פרנק, שחוגגים השבוע יובל שנות נישואין. יאריך ה' ימיהם בטוב ובנעימים בבריאות איתנה ובנחת גדולה מכולנו.

פרשתנו פותחת: "ויהי ביום השמיני", והפרשנים עסוקים בשאלת מהות היום השמיני הזה. ה'כלי יקר' מבאר שהחינוך של אהרון ובניו לעבודת המשכן נמשך שבעה ימים, כיון שזהו המספר הטבעי שבו מתהווים דברים בעולם, ואילו היום השמיני הוא היום שבו הם כבר נכנסים לעבודת הקודש, כיון שהמספר שמונה הוא מעל הטבע ומציין את הקומה שקשורה לעולמות העליונים. לכן לפי פירושו, רק ביום הזה נראה ה' עליהם, להבדיל מהימים הקודמים:

ואולי לפי שרצה לומר כי בעצם היום ההוא נראה ה' אליהם ולא בימים הקודמים על כן הוצרך ליתן טעם מה יום מיומיים לפי שהיה יום זה שמיני דבר זה גרם לו קדושה ביתר שאת, כי כל מספר שבע חול ומספר שמיני קודש... ועל כן נראה להם ה' ביום זה דוקא מצד היותו שמיני כי מספר זה מיוחד אליו יתברך. (כלי יקר ויקרא ט,א)

וממשיך ה'כלי יקר' לבאר שאנו מוצאים את המספר שמונה כמספר שמיוחד לקשר עם הקב"ה גם בכך שהקרבן כשר להקרבה רק לאחר היום השמיני לחייו, וגם ברית המילה שמתקיימת ביום השמיני לחייו של התינוק, דוחה את השבת, שהיא היום השביעי בשבוע:

וזה טעם הקרבן שאינו מרוצה כי אם מן יום השמיני והלאה, וזה טעם שהמילה שבשמיני דוחה השבת שבשביעי כי הרוחני דוחה הגשמי. (שם)

רבינו בחיי מבאר שכל ענייני הקודש והמקדש קשורים במספר שמונה:

שמצינו שרוב עניני המשכן והמקדש סובבים על חשבון שמונה, שהרי בגדי כהן גדול היו שמונה... בושמי שמן המשחה והקטרת היו ג"כ שמונה... גם הבדים היו שמונה... גם הקרבנות שהיו מקריבים לא הוכשרו ליקרב כי אם אחר שמונה ימים... גם השיר שהיו הלוים אומרים על הקרבנות היו שמונה לחנין... (רבינו בחיי שם)

ומעניין להוסיף לכך שבפרשתנו אנו פוגשים את המספר שמונה גם בהקשר נוסף, במאכלות אסורות, בהם נמנים 'שמונה שרצים האסורים בתורה', ונראה שאף הם לפי הכלל שכל מאכלות האסורות באות כדי לרומם את האדם מאכילה סתמית לאכילה שנעשית מתוך מחויבות לצווי ה'.

אנו נמצאים כעת בימי ספירת העומר, בהם אנו סופרים שבעה שבועות, עד שמגיעים ליום החמישים, יום מתן תורה, שהוא עומד מעל אותן שביעיות שספרנו. הוא היוצא מגדר הטבע, שקושר אותנו אל העליון.

לקראת סיומו של חומש ויקרא, נצטווה גם על השמיטה, ועל שנת היובל, שנת החמישים בתום שבע שמיטות. דומה ששנת החמישים הזו היא השנה שלוקחת את כל השביעיות ששמרנו, כדי לקשר את כל ההוויה הישראלית חזרה למקומה כעם ה'. וכדברי הרמב"ן:

וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם - "דרור" מלשון דור הולך ודור בא (קהלת א ד), וכן "יובל" שישוב אל היובל אשר שם שרשיו, והיא תהיה לכם: (רמב"ן ויקרא כה,י)

נתפלל שנזכה כולנו לחיים מקודשים ומקושרים לה' יתברך על ידי ספירות שבע, הווית השמונה והגעה לחמישים, שקושר אותנו לשורשים ולנצח כאחד.

 

הרבנית ד"ר חני פרנק היא ראש בית המדרש מתן שומרון וחוקרת במכון ידעיה.