שבוע שני למפץ של סער ומפלגתו החדשה שהביא גל הדף נוסף עם הצטרפותה של יפעת שאשא ביטון. סער הצליח לצרף את שארית הפליטה של כולנו, ומי שהייתה לסמל של המלחמה לניהול הקורונה מתוך הקואליציה. מי שעומד קרוב ביותר לגל ההדף הזה הוא נפתלי בנט ששוב עף לאחור ונמצא חסום תחת תקרת 12 המנדטים. 

הפריצה של סער החוצה הזכירה לבנט, שלא משנה כמה ירצה להיות מפלגת ימין כללית, בסוף כולם רואים לו את הכיפה. הימין החילוני בישראל אולי נהר אליו בהתחלה לאחר שמאס בנתניהו, אך כעת התמונה מתבהרת שבנט היה רק ברירת מחדל. מתחילת הקריירה הפוליטית של בנט הוא מנסה להחיות את הציונות הדתית דרך איחוד כוחות עם הימין החילוני, אך הכניסה של שקד למפלגה הדתית הועילה במקצת עד כמעט שבכלל לא. בנט גם ניסה בכל מאודו להיפטר מתדמית ראש המגזר הסרוג, אך בזמן אמת כשרץ לבד עם הימין החדש הוא נשאר מחוץ לכנסת.

מאז בנט הבין כי אסור לו לנטוש את הבייס, שמוכן עוד לחבק אותו למרות הנטישה, וחזר לרוץ בראש המגזר. סבב הבחירות האחרון הראה כי אכן בנט הוא השולט בפן הפוליטי של המגזר כאשר הטיל וטו על הצטרפות עוצמה יהודית, וחוסר הרצון לקבל את מרות הרבנים. דוגמה נוספת היא הבחירה להפוך לאופוזיציה לוחמנית הוכיחה את עצמה כמשתלמת, בעוד שהבית היהודי שבחרה להישאר עם נתניהו כנראה קברה את עצמה עם המהלך הזה. אך למרות זאת בנט הבין שעדיין הוא לא יכול להפנות למגזר עורף ולכן הוא משאיר את סמוטריץ' צמוד על ידו כדי לזכור שהוא עוד מעוניין בקולות שיתנו לו לעבור את אחוז החסימה.

המלחמה על ליבה של שאשא ביטון, הייתה יכולה לסייע מאוד לבנט אילו הייתה מצטרפת אליו, אך בסוף הנוכחות של סמוטריץ' דחתה אותה. הריצה העצמאית של סער לבחירות הבריחה את קולות התמיכה בבנט וגם בליברמן, והימין החילוני המליך לו מלך חדש. אירוע דומה היה גם בבחירות לכנסת ה-20, אז משה כחלון וכולנו זכו ב-10 מנדטים והצניחו את הצלחתו של בנט מ-12 מנדטים ל-8 מנדטים. כמו בנט ישנם רבים במגזר שרוצים לצאת מגבולות הבית ומצאו בית בליכוד ובכחול לבן, ואכן הממשלה הנוכחית היא הממשלה עם הכי הרבה שרים עם כיפה סרוגה על הראש. אלא שבנט צודק שהוא עדיין מתעקש לרוץ לבד, כי כלל השרים חובשי הכיפות לא הוכיחו את עצמם כדואגים למגזר, אלא כיותר חיילים של יו"ר המפלגה שהם עומדים תחתיה.

כעת בנט עומד בפני דילמה, שכל בחירה גובה ממנו מחיר משמעותי: או שיחבור לסער או שימשיך לרוץ עצמאית יחד עם סמוטריץ'. האופציה הראשונה עשויה לסייע לבנט להצטייר כמנהיג ימין כללי, אך מנגד הוא יאבד את הראשות ויאלץ להתיישר למרותו של אחר, דבר שכנראה לא יהיה מקובל עליו. מצד שני לבד הוא לא יכול לרוץ, הוא צריך את סמוטריץ' וקולות הדתיים על מנת להבטיח שיישאר בכנסת. אך הריצה עם סמוטריץ' היא גם משקולת עבורו, הוא יצטרך להמשיך להיות פני המגזר ולהמשיך לקוות שאולי יום אחד הוא יעבור את ה-12 מנדטים.