סיפור על חמור, סוסה ושכנות טובה

בעולם רגיל אין צורך בלשתף סיפור שכזה, לא משהו מיוחד מדי, אך במציאות של היום, בוודאי בעונת מסיק הזיתים, זהו סיפור מעניין על שכנות עם פוטנציאל שלא תמיד באה לידי מימוש, אז קדימה", כך פתח שילה אדלר את סיפורו המיוחד שהתחיל באבידה ונגמר בקידוש ה', ערב ראש חודש כסלו. 

"לפני כמה ימים רצתי על שביל הביטחון בישוב עלי", מספר אדלר, לשעבר מנכ"ל מועצת יש"ע, כאשר "סביב שכונת פלגי מים זיהיתי על השביל עצמו סוסה וחמור לבנים ויפים, הבנתי שהם ככל הנראה הגיעו בטעות מאחד הכפרים בסביבה, צילמתי אותם ומיד שלחתי לרכז הביטחון, על מנת שיפיץ לצבא שהם נמצאו כאן על השביל ובעיקר שאף אחד לא גנב אותם ממישהו". 

לאחר מרדף ממושך, ובסיוע כמה שכנים, נתפסו השניים והמתינו להמשך ההתפתחויות, לא לפני שקיבלו אוכל ושתייה.

בשעות הערב, ולאחר שלא התקבלה אף פנייה למרות הפצת הידיעה לכל הגורמים באזור, פנה אדלר שמשמש כיו"ר תנועת הבוגרים של המכינה בעלי, לרב השכונה, הרב אליעזר קשתיאל, בשאלה "עד כמה להשקיע בהשבת אבדה?". הרב קשתיאל ענה: "עד כדי קידוש ה'". 

"וכך למחרת ירדתי למטה לכפר" מספר אדלר, "לחנות הסמוכה לציר הראשי, ועדכנתי את רמי וסמיח שמצאתי את הסוסה והחמור ואשמח שיפיצו את התמונות בכפרים בסביבה. לא עברה שעה ובעל המאפייה בכפר התקשר, עברית מעולה (לאחר שעבד 10 שנים במאפיית הצבי בבני ברק) וסיפר שחזר אמש לביתו ולא מצא את סוסתו וחמורו, חיפש עד חצות הליל, בבוקר הקדים לשוק הסוסים בשכם לוודא שאף אחד לא מוכר אותם שם. וכל כך התרגש מהודעה שלי על המציאה".

השניים קבעו ליום שישי האחרון, "בקשתי ממנו שיגיע עם ילדיו ואני עם שלי- ננצל את ההזדמנות להראות לדור הבא שבהשבת אבדה משקיעים, מחפשים ומחזירים. לא משנה שכן, ישוב, כפר סמוך, יהודי, ערבי", מספר אדלר. 

"וכך פגשתי אותו עם אחיו וילדיהם, מסורקים ולבושים חגיגי, קראתי לילדיי, שכנים וכל מי שיזכה לקחת חלק במצווה זו. התחלנו בקפה טוב, עברנו לשאלות מקצועיות בענייני סוסים וסיימנו בקביעה לארוחת ערב בהזדמנות הקרובה"