"באמצע שנות השישים, בברית המועצות, אני זוכר שאבא הראה לי את מפת ארץ ישראל והצביע על יהודה ושומרון – זה לב הארץ שנקרע מאיתנו, הוא אמר את זה בצער גדול בקולו. זמן קצר לאחר מכן הייתה מלחמת ששת הימים", כך מספר שמואל מושניק המתגורר כבר 36 שנים בחברון וידוע בזכות הציורים המקסימים אותם הוא מצייר בהם מופיעה רבות חברון לצד נופי ארצנו ממקומות אחרים.
"בתחילת שנות השבעים הצלחנו להגיע לארץ ישראל", ממשיך שמואל ומספר על הדרך שעשה אל עיר האבות והאמהות, "פסגת השאיפות של יהודי בברית המועצות היא להגיע לקיבוץ. הגענו והתרשמנו מאיכות החיים במקום. הפרחים, שדרות העצים ומכון החליבה. אבל מהר מאוד התגלה לנו הצד הפחות נעים של הקיבוץ. פעם אחת אמא ניקתה את חדר המדרגות כאשר לפתע נפתחה דלת. חברת קיבוץ צעקה עליה שזאת העבודה שלה לנקות את המדרגות והתחילה לדבר על הסוציאליזם. כעבור כמה שנים גם שאר המדינה הבינה שזה לא החלום שחלמנו עליו".
המקום הבא אליו הגיע שמואל היה שונה לחלוטין מהקיבוץ ממנו בא ואליו שאף כל השנים בברית המועצות. "אמא הוזמנה לחברון שתחת הממשל הצבאי כאשר קרית ארבע עוד רק נבנתה. גם אני הגעתי ושנינו התפעמנו. אחרי הצבא כשכבר הייתי יותר מעורה במה שקורה בארץ הגעתי שוב לחברון. השתתפתי בניקיון של בית הכנסת אברהם אבינו ובהפגנות בבית הדסה.
שמואל זוכר את הקושי שהערימו עליהם דווקא אנשי הממשל הצבאי והמשטרה. "בשבת תשובה תשל"ז הצבא פינה אותנו מבית הכנסת 'אברהם אבינו' שעזרתי לחשוף, מול הערבים. למחרת היום קבוצה גדולה פשטה על מערת המכפלה והשחיתה כל דבר יהודי. היה צורך בעמידה איתנה כדי לשכנע את ממשלת יצחק רבין לקבור את ספרי התורה קבורה ממלכתית. במקרה אחר נמנעה מאיתנו הכניסה לבית הכנסת בטענה שהבניין מסוכן".
"בשלב כלשהו באתי למשפחת לוינגר ואמרתי שיש תחושה של מחנק, שלפעמים מרגישים שדופקים את הראש בקיר בטון שהוא ממשלת העבודה וזה לא מתקדם", מספר שמואל, "הרבנית לוינגר אמרה לי משפט אותו אני זוכר היטב 'ממשלה שזרקה יהודים מתפילה בשבת בבית הכנסת' לא תמשיך להתקיים. זמן קצר לאחר מכן התרחש משבר המטוסים שהגיעו בשבת שבעקבותיו נפלה הממשלה וקמה ממשלת בגין. גם איתו לא הכל הלך חלק אבל הייתה לו נקודה יהודית חזקה. בית הכנסת שוקם בתקופתו".
הצטרפו גם אתם ותמכו בישוב היהודי בחברון