תקופת החגים יוצרת ציפייה אצל רבים מאיתנו להיות מוקפים בבני המשפחה, אבל השנה, החגים שונים. בעקבות הקורונה והסגר שנקבע, אין באפשרות רובינו לארח את ההורים לחגים. וזה קשה. אפילו קשה מאד. לא אשקר, בתפילה של ראש השנה בכיתי והרגשתי בחסרון ההורים שלי במיוחד. כל הילדים היו בבית (שזה מקרה נדיר בפני עצמו) ובימים כתיקונם, גם ההורים שלי היו אמורים לחגוג איתנו את החג.
ועכשיו אנחנו מגיעים לסוכות, ואני בונה סוכה כמו שלומית מהשיר של נעמי שמר. אבל אני יודעת, שבניגוד לשלומית שבונה סוכה ובסיומה מברכת שיבואו המוני אורחים, השנה לא יגיעו ההורים. ושוב, כמו בראש השנה, נהיה רק המשפחה הגרעינית וההורים שלנו יהיו לבדם.
עו"ד בתיה כהנא דרור, אקטיביסטית בתחום דת ומדינה פנתה לראש הממשלה ולפרויקטור גמזו, לפני ראש השנה, בבקשה לפתח מתווה שיכלול את האפשרות לארח את ציבור המבוגרים והזקנים אצל משפחותיהם במהלך חגי תשרי על מנת לא להשאירם בבדידותם.
לטענתה,"לא הוקדשה מחשבה ייחודית לאוכלוסייה המבוגרת, להורים המבוגרים לבודדים ולקשישים". במכתבה העלתה כמה הצעות כדי לאפשר להורים להגיע לילדיהם לחגים, ובסיום מכתבה כתבה "עם יותר רגישות ומחשבה חברתית, אפשר וצריך לייצר מתווה בטוח לציבור המבוגר" .
אני לא יודעת כיצד ואיך אפשר לגרום למתווה בטוח לאירוח ההורים, והאמת היא שאני פוחדת לקחת על עצמי את האחריות שבהגעתם, במידה וההורים יחלו חלילה בקורונה "במשמרת שלי", רק משום שכל כך רציתי להיות איתם בחג.
אז כרגע, כדי לשמור עליהם, וכיוון שאנחנו אוהבים אותם מאד, ההורים של רובינו לא נמצאים איתנו בחגים. וברור לכולנו שמצב כזה מעורר ומגביר אצל רוב בני הגיל השלישי תחושות של בדידות, עצב ודכאון, ולעיתים גם אולי אף חרדות שונות שמא יקרה משהו בזמן שאנחנו ,הילדים, אינם איתם.
אז מה כן אפשר לעשות?
להיות עירניים, לשוחח על כל התחושות הללו עם ההורים, ולבדוק איך ניתן להקל עליהם ובמידת האפשר.
להתארגן עם הילדים הקטנים שלנו שיכינו פעילויות של קישוט הסוכה יחד עם סבא וסבתא בזום. אז נכון, זה לא אותו הדבר כמו במציאות פנים אל פנים, אבל זה כן עוזר לחיבור ולתחושת ה"ביחד" בנסיבות בהם אנחנו נמצאים.
להתארגן ל"זומים" משפחתיים בחול המועד, ואולי אפילו למשחקי קבוצות בזום עם ההורים.
תתקשרו אליהם יותר מהרגיל, והכי חשוב תקשיבו להם יותר מהרגיל. השיחה תפיג ולו במעט את הצער וחוסר השהות המשותפת בחג - תחושות המלוות את האנשים משני צידי האפרכסת.
מאחלת לכולם חג סוכות שמח, בואו נחזיק מעמד עוד קצת כדי שבשנה הבאה נוכל להיות כמו שלומית-
"וכששלומית תאמר, הביטו, זה נגמר!
יקרה דבר נפלא פתאום: יבואו השכנים, כולם בהמונים -ולכולם יהיה מקום".
מירית הופמן, עו"ד - מומחית בתכנון בין דורי וליווי משפטי ואישי לגיל השלישי.
לשאלות בנושאים משפטיים העוסקים בגיל השלישי, ניתן לפנות בכתובת המייל mirit@lawmirit.com